מהבוקר אני בהתכתבויות ושיחות ברכה לחג
אני כל כך אוהבת את ראש השנה
אוהבת את ההבטחה לשנה חדשה
את מזג האוויר הרגוע של חודש ספטמבר אחרי אוגוסט המהביל עד שורף
והנה כבר כמה שנים אני מתחילה את השנה בכאב לב
כאב על החטופים בראש ובראשונה
כאב על החיילים שלנו, הצעירים שלנו, דור שלם שנחלץ להגן עלינו ועבר שבעה מדורי גהינום
אני מייחלת לתיקון.
שיהיו בקרב מנהיגנו אנשים טובים כמו אלו שנמצאים ברחובות
אלו שאכפת להם מהחטופים ומדי שבוע יוצאים לתמוך
אלה שהתגייסו לפעילות התנדבותית אחרי ה 7.10
אלא שפשוט אכפת להם מהחברה בישראל והם רוצים לתרום לעשות טוב
אני רוצה לברך את כולם בשנה חדשה של תיקון כל מה שנשבר כאן
שנהיה לראש ולא לזנב האומות שעכשיו אחרי שנים של הערצה של החדשנות הישראלית והעמידה האיתנה של מעטים מול רבים פשוט רוצות להתנתק מאיתנו
אני עוד זוכרת איך למדתי בקורס בהסטוריה של יוון העתיקה במסגרת 6 שעות חוץ פקולטטיות באוניברסיטת תל אביב, את דברי ימי ספרטה ואתונה, ואני לא מאמינה שמישהו שיש לו איזה הבנה בהסטוריה מתגאה בזה שאנחנו ספרטה.
אני מאחלת שנהיה לאתונה בשיא פריחתה הדמוקרטית ולא לספרטה.
וכשהכל כל כך כואב מסביב אני נאחזת בטוב. במשפחה. בחברים ובחברות שלי. לפני כשבוע ביליתי עם חברות בחו"ל ופתאום קיבלתי מאחותי איילת תמונת ילדות שלנו. זה שימח אותי כל כך, לחזור לילדות התמימה, לפני שהיה לי מושג קלוש שהעולם כל כך מסובך וקשה.

