סיפור לשבוע הספר
שבוע הספר התחיל נהדר עם מכירות חזקות בתל אביב ובירושלים. ואז הכל נפסק. מלחמה באיראן, טילים על ישראל, בתים קורסים, הרוגים ופצועים. שינוי כל כך דרמטי ובלתי נתפס. הנהלת התאחדות המו"לים, האחראית על שבוע הספר, החליטה שלא נקפל את האירוע אלא נמתין לסיום המלחמה. לא שהיתה ממש ברירה גדולה. איך אפשר להביא עובדים לארוז ספרים בשטח פתוח תחת טילים??
ואז הגיעה הפסקת האש וכולנו התבשרנו ששבוע הספר יתחיל בשבוע הבא. שמחה גדולה. התחלנו לבדוק את זמינות העובדים, להתארגן בנחת, ואז אתמול החלטה מפתיעה – ביום רביעי נפלה החלטה ששבוע הספר יפתח בירושלים ביום חמישי. בכל שנה מתפעלים לנו את הדוכנים עובדים זמניים. אני כותבת למנהלת הדוכן ומגלה שיש לה התחייבות קודמת שהיא לא יכולה לבטל בהתראה קצרה. אני מבקשת ממנה לברר מה זמינות העובדות האחרות ומגלה שכולן לא יכולות להגיע בהתראה של יום.
אני מגייסת את בני הצעיר ומחליטה ששנינו ניסע למכור בירושלים ומקווה לטוב. בשלב מאוחר יותר גם דורון בעלי ובן נוסף שלנו מחליטים להצטרף, וכולנו נוסעים כמו סיירת לתפעל את הדוכן. אנחנו עוברים אצל המנהלת כדי לקחת ציוד. חונים בחניון כיכר ספרא ומוצאים את עצמנו מול בית הספר לאמנות בצלאל. איזה אזור יפיפה. אנחנו מציצים בחלונות השקופים על סטודנטים העובדים בסדנה. צועדים לכיכר ספרא היפה והמבהיקה, כל דוכני שבוע הספר עומדים כמו חיילים במסדר. אנחנו שמחים לגלות שהדוכן שלנו הוא באזור מאוד מוצל ומסדרים את הדוכן.
המכירה מתחילה ואני מוצאת את עצמי עם מכשירי אשראי שלא עובדים (בשיחה לטכנאי הוא אומר לי שזה בגלל שהם לא עבדו כמה ימים, אבל בסוף עוזר לי לפתור את הבעיה.) הקהל מקסים וסבלני והלקוחות מסכימים לשלם לי בביט או במזומן עד שהבעיה תפתר. לאט לאט כיכר ספרא מתמלאת והופכת להיות הומת אדם.
כולנו עובדים בקדחתנות. איזה מזל שכולם התגייסו לעזור לי. דורון אחראי על דוכן ספרי המבוגרים. מכיוון שדורון ידען גדול בהמון תחומים הוא מאוד נהנה לדבר עם הקהל על הספרים. מישהו מרים את תנ"ך עכשיו, ספר שדורון קרא אין ספור פעמים, ודורון מזמין את הלקוח המופתע לבחון אותו על הספר, דורון עונה על השאלות בהצלחה ומתפתחת שיחה מעניינת על התנ"ך.
היה כל כך עמוס שלא ישבנו רגע אחד. המכירה מסתיימת, אנחנו סוגרים את הדוכן. הבן שלי מספר לי תוך כדי סגירה שלקוח התלונן שספר ילדים עולה 89 ש"ח. כמרצה לכלכלה אני מתחילה להסביר לו את מבנה תמחור הספר, העמלה לחנויות, עלויות ההפקה; עלויות השיווק והמכירה ומסבירה לו שבמצב הזה אין ברירה.
אנו מסיימים את הסגירה וצועדים לרכב בלילה הירושלמי. מרחוק אנחנו רואים כנסייה יפייפיה מוארת. זה מרגיש כמו חו"ל, אומר בני. כן, ירושלים מלאת מבנים נפלאים. אנחנו נוסעים ודורון אומר שאנחנו קרובים לכנסת. אני נזכרת בביקורים שעשיתי בכנסת עם הסטודנטים שלי, ומתחילה לשאול את עצמי איך זה שלא לקחתי את הבנים שלי לכנסת. אבל אז אני נזכרת שדווקא כן לקחתי אותם בשנת 2016, לאירועי היובל לנובל של ש"י עגנון שצוינו בכנסת. אני שואלת אותם אם הם זוכרים את זה כי היו ילדים ממש צעירים. הם זוכרים. אני נזכרת איך באותה שנה גם השתתפתי כשופטת בתחרות סיפורי ילדים בבית ש"י עגנון, ולאירוע הפרס הבאתי איתי את שלושת הבנים שלי ועוד חבר של בני מהכיתה שקרא אצלנו בשקיקה ספר סיפורי שי עגנון לילדים אז הזמנתי אותו להצטרף. דמיינו אותי עם ארבעה בנים צעירים מגיעה למדשאה היפה בבית עגנון. אמא שלי היתה מכנה באותה התקופה את הבנים שלי "כספית רועמת", כאלו שלא יושבים רגע אחד בשקט. ואני נזכרת כמה צחקתי כשמנכלית בית עגנון קידמה את פני בחיוך מלווה בהתפעלות – מה זאת הכנופיה הזאת?? ואני חושבת על הבנים שלי וכמה היה קשה לגדל אותם וכמה הם עזרו לי עכשיו, ונזכרת באיור הנפלא מהספר "שי ועגנון, שלושה סיפורים" שאייר בכישרון רב Shay Charka , שבו רואים את שי עגנון הנלחם עם הרוח בסיפור מאויב לאוהב, שותל עצים צעירים נמוכים במרפסת בית האבן שלו, ובסוף הסיפור כשהרוח מגיע לתקוף את הבית, העצים שגדלו והם כעת ברושים מרשימים, לא נותנים לרוח לעבור ולפגוע בבית. ובדיוק ככה הרגשתי עם הבנים שלי, שהיו פעם כנופיה עליזה שלקחתי לכנסת ולבית עגנון בתקווה שהן יצליחו לשבת חמש דקות בשקט בלי להשתולל, והיום כשגדלו ובגרו הם הצילו לי את המכירה כשכל העובדים נעלמו.
אני גם חושבת על זלמן שוקן שהקים את ההוצאה לאור בשנת 1931 בגרמניה, שנתיים לפני עליית הנאצים לשלטון, והצליח להציל אותה ולהעביר אותה לדורות הבאים, וחושבת לעצמי שהוא בטח היה ממש מרוצה שההוצאה שהקים חיה וקיימת כבר ארבעה דורות, ובוודאי היה מעריך את העובדה שהנינה והחימשים שלו לא מוותרים על הופעה והמכירות בשבוע הספר כמה ימים אחרי הטילים האיראניים ובין כל הספרים ממשיכים למכור את ספרי ש"י עגנון, חתן פרס הנובל שזלמן שוקן גילה וטיפח כל חייו.
מעודד לחשוב שלפני כמה ימים היינו על סף מלחמת עולם, ואתמול היה יום כל כך קסום בירושלים, זו ממש סיבה להגיד תודה ולפתח תודעה אופטימית.
היי אני ד"ר יעל הדס,
הקמתי את האתר הזה במטרה לצור בית ספר לכלכלה מעשית. באתר יש מידע רב שמטרתו להפוך את החשיבה הכלכלית והידע הכלכלי לשגור בפי כל.
אני ראשת התכנית לכלכלה בבית הספר הבינלאומי באונ' רייכמן וכן מנהלת הוצאת הספרים שוקן. בעלת דוקטורט בכלכלה פוליטית וממשל מאונ' הרווארד, בעלת תואר ראשון בכלכלה וספרות אנגלית ותואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.
אני מזמינה אותך לשוטט באתר ולהנות ממדריכים ומאמרים חינמיים, הרצאות דיגיטליות וספרים לרכישה.
