איך זה לגדול חירש במשפחה שומעת? בעקבות ההרצאה של אל-עד קניסגברג מחבר הספר "בין לבין"

אני חיה באופן קבוע בין עולם החומר ועולם הרוח. עולם של כלכלנים שכלתניים, של הבנה של העולם העסקי, עולם שבו המטרה היא להגיע לשיא של רווחים, לשיא של ידע, או עולם של ניהול אקדמי. ועולם הרוח. הספרים שמגיעים לדלתי בהוצאת שוקן. העבודות היפות שכותבים סטודנטים שלי והרעיונות המקוריים שלהם, האנשים שאני פוגשת כאן בפייסבוק שיוצרים יום יום מילים או ציורים, במיוחד בשנה הטראומטית הנוכחית שהכאיבה כל כך לכולנו עד שהמון אנשים הוציאו מתוכם יצירות רוח מטלטלות, במילים ובצבע.אתמול היה מין יום כזה, שבו הבנתי את עוצמת הרוח, וכמה חשוב שהיא מוצאת בית בעולם החומר. ביקרתי בפסטיבל אנימיקס אותו אני פוקדת מדי שנה, אני כבר מכירה את המאיירים ותמיד שמחה לראות יצירות חדשות, לפעמים רואה אותן בתהליך ואחרי שנה שנתיים הן יוצאות לאור בספרים.במסגרת הפסטיבל הגעתי להרצאה של אל-עד קניגסברג כהן אותו הכרתי בסדנת כתיבה של מאירה ברנע גולדברג. אל-עד נולד חירש במשפחה שומעת, ולמרות כל הקשיים גדל להיות תלמיד מצטיין ולמד בבצלאל. יחד עם זאת הוא הבין מגיל צעיר מאוד שמי ששומע לא ממש מבין מה עובר עליו כחירש מלידה. והאמת גם לו היה קשה מאוד למצוא את מקומו, ולכל אורך חייו הוא נטלטל בין קבוצות שומעות וקבוצות חירשות, ולא באמת הצליח להבין כיצד הוא מתחבר לכל אחת מהן. את הדרך הקשה הזאת הוא מתאר ביצירה מפוארת ומרשימה לאורך העשור האחרון. היצירה כוללת סרט דוקומנטרי ״איך מסמנים אהבה״ שנעשה בשנת 2017 והשתתף בפסטיבל דוקואביב, ספר קומיקס אוטוביוגרפי ״בין לבין״, וכעת הרצאה שכבר נכנסה לסל תרבות ותתחיל להגיע לבתי הספר.למרות שקראתי את הספר, ראיתי את הסרט, ואף זכיתי להיות שותפתו לשולחן בסדנה של מאירה ברנע גולדברג במשך עשרה מפגשים, רק בהרצאה, שבה אלעד הרצה בשפת הסימנים וחברתו ושותפתו להפקת הסרט, המתורגמנית של שפת הסימנים, איריס בן משה, תרגמה עבורנו השומעים את דבריו, הבנתי לראשונה, מה זה אומר להיות חירש במשפחה שומעת.אל-עד מתאר את עצמו כתינוק, שאמו לימדה אותו את שפת הסימנים, ויום אחד מישהו המליץ לה להפסיק לסמן כדי שאל-עד יפתח את היכולת לדבר (מה שלא קרה), והיא הפסיקה לסמן. פתאום הרגשתי כרואה מהצד, את אל-עד התינוק, שברגע אחד מפסיק להבין את אמא, כי אמא שלו הפסיקה לדבר איתו בשפה שהוא יכול להבין. איזו תחושת בילבול, פחד, עלבון, אי הבנה. אבל אז הוא מתאר את הדרך שלו החירש בעולם של שומעים, ואני מגלה שלמרות שקראתי את הסיפור על הדרך הזאת בספר, וגם אז התרגשתי, לא הבנתי את החוויה לעומקה. פתאום כשראיתי אותו מספר את סיפורו מול קהל, בשפת הסימנים, מלווה בקולה הצלול של איריס, זה הפך הרבה יותר מוחשי.גם הרעיון שלו להפיק סרט דוקומנטרי בא ממקום מיוחד. עד הסרט של אל-עד כל הסרטים על חירשים נעשו על ידי שומעים!! זה כמו שגבר ינסה לתאר את החיים מנקודת מבט של אישה – זה לא משהו שהוא אי פעם יכול להיות תיאור שלם.בשעה של הרצאה נכנסתי לעולם של החירשים, מובלת בביטחה על ידי אדם חירש, ובפעם הראשונה באמת, הבנתי במלוא הכוח את המורכבות של החיים הללו.אני חושבת שאל-עד הוא קול ייחודי וחשוב, הקול של אלה שלא יכולים להשמיע קול, ואל-עד השכיל למצוא את הדרך להשמיע את הקול הזה בבטחה ובעוצמה לקהל שומע שלא יכול להשאר אדיש. הספר המאוייר של אל-עד הוא יצירת אמנות נפלאה, וכך גם סרטו, המביא את הרוח האנושית המתגברת על כל המכשולים.בגלל שהשאלתי למישהו את העותק הראשון של הספר שקניתי, קניתי עוד עותק כדי לקבל הקדשה. משתפת כאן את ההקדשה, ותמונה של שנינו בסדנה של מאירה. תודה אל-עד על נחישות יצירתיות ורוח לוחמת יוצאת דופן.