מה זה אגרת חוב? – מושג כלכלי אחד ביום

מה זה אגרת חוב?

בשבוע האחרון כמעט אי אפשר לפתוח מדור כלכלי בלי לפגוש את המילה אג"ח, כלומר אגרת חוב. מספרים לנו שהתשואות עולות והמחירים יורדים והשוק כמרקחה. אבל מה זה אגרת חוב?

כשאנשים זקוקים לכסף שאינו נמצא ברשותם הם הולכים לבנק ומבקשים הלוואה. הם חותמים על חוזה שבו הם מתחייבים לקבל סכום כסף היום ולהחזיר אותו במספר תשלומים מסויים בתוספת ריבית, שהיא למעשה מחיר ההלוואה, כלומר המחיר שאנשים משלמים עבור הזכות להשתמש בכסף שאינו שלהם.

כשמדינות או חברות גדולות זקוקות לכסף, מדובר בסכומים מאוד גדולים שלפעמים הם גדולים מסכום שבנק ספציפי יכול להלוות להם, ואפילו גדולים מהסכומים שקבוצת בנקים יכולה להלוות להם. לכן החברות האלו משתמשות בכלי שבו הם לוות כסף מהציבור. לכלי הזה קוראים איגרת חוב.

הפעם, הציבור אינו הלווה של הכסף, אלא המלווה של הכסף. לכן אם הציבור מסכים להלוות את כספו, עליו לקבל מהמדינה או החברה הלווה, תשלומי ריבית, שיפצו אותו על כך שבמקום להשתמש בכסף בעצמו, הוא מלווה אותו לגוף אחר.

כדי להלוות כסף מעשרות או מאות אלפי אנשים, זה לא מעשי להחתים כל אחד על חוזה. אגרת החוב היא למעשה חוזה שאפשר לקנות ולמכור אותו. בגלל שהאיגרת היא חוזה היא גם נקראת נייר ערך, משום שמדובר בנייר, שנותן ערך כלכלי למי שמחזיק בו.

כאשר האדם קונה את אגרת החוב הוא הופך למלווה. למשל, בתחילת פרוץ משבר הקורונה, מדינת ישראל הנפיקה אגרות חוב. היא הנפיקה שלושה סדרות של אגרות חוב, אחת בהיקף של 2 מיליארד לעשר שנים בקופון (ריבית) של 2.75%, אחת לשלושים שנה בהיקף של 2 מיליארד דולר בקופון (ריבית) של 3.785% ואחת ל 100 שנה (!) בהיקף של 1 מיליארד דולר בקופון (ריבית) של 4.5%.

מה בעצם עשתה ממשלת ישראל? היא רצתה להלוות סכום של 5 מיליארד דולר מהציבור, וקבעה שלושה טווחי זמן – חלק מההלוואה לעשר שנים, חלק מההלוואה ל 30 שנה וחלק מההלוואה ל 100 שנה! ככל שהטווח ארוך יותר, זה אומר שהחזר ההלוואה יהיה בתקופה רחוקה יותר, ואז יש סיכון שהתנאים בשוק ישתנו ולכן על הלוואות ארוכות יותר ממשלת ישראל הציעה ללווים ריבית גבוהה יותר. לריבית שמציעים למלווה בשוק האג"ח קוראים קופון, כי בעבר אנשים היו רוכשים נייר היו מוצמדים אליו קופונים נייר וכשהיה מגיע עת תשלום הריבית הם היו קורעים את הקופון ונותנים אותו למנפיק ומקבלים תמורתו את תשלום הריבית.

נחזור למי שרכש את האג"ח של מדינת ישראל. האנשים שרצו להלוות לממשלת ישראל, קנו את הבעלות על אגרת החוב בסכום שרצו להלוות. אגרת החוב הזאת היא למעשה נכס של אלו שקנו אותה, כי כעת בגלל שהם מחזיקים בה, הם זכאים לתזרים תשלומים עתידי שמהווה גם את החזר הקרן וגם את תשלום הריבית.

בניגוד לחוזה הלוואה בבנק שהוא לא סחיר, אגרת החוב, ברוב המקרים היא סחירה. כלומר אם רכשתי אגרת חוב לעשר שנים, כלומר אני מצפה לקבל את סך הסכום שהלוויתי תוך קנייה זו לממשלת ישראל בתוך עשר שנים, ולאחר חמש שנים אני זקוקה לכסף, אני יכולה למכור את אגרת החוב שכן מדובר בנכס פיננסי שאחרים יהיו מוכנים לשלם עבורו, משום שהוא מבטיח תזרים מזומנים עתידי.

הבעיה היא, שמחירי אגרות החוב תלויים גם במחירים של נכסים אחרים. אם הריבית במשק עולה, אז אגרת החוב המבטיחה תשלום קבוע עתידי היא פחות אטרקטיבית מאפשרויות חיסכון אחרות ואז יהיה ביקוש נמוך יותר לרכישת אגרת החוב והמחיר שלה ירד. כלומר יש סיכון, שאם קנינו היום את אגרת החוב ב 10,000 ש"ח, נקבל עבורה בעוד חמש שנים רק 8,000 ש"ח, ואז נחווה הפסד (שימו לב שהמחיר של האגרת משקף גם את התשלומים שכבר שולמו לכן הוא בדרך כלל נמוך יותר, אבל יתכן שהוא נמוך מעבר למה שהיה צפוי מהתשלומים שנשארו עקב שינויים בתנאי השוק).

לכן הנכס הפיננסי ששמו אגרת חוב הוא נכס שידוע שהוא פחות תנודתי ממניה בדרך כלל, אבל בהחלט יכול לצור גם הפסד.

אגרות חוב המונפקות על ידי מדינה נקראות אגרות חוב ממשלתיות. אגרות חוב המונפקות על ידי חברה נקראות אגרות חוב קונצרניות. נזכור, שכמו בכל הלוואה, אם החלטנו להלוות את כספינו לגוף כלשהו יש גם סיכון שהגוף לא יעמוד בהתחייבויותיו ולא יעמוד בתנאי התשלומים אליהם התחייב באגרת. לכן בדרך כלל אגרות חוב של מדינה מערבית נחשבות מעט יותר בטוחה מאגרות חוב של חברה. חשוב מאוד להעריך את הסיכון הגלום במוסר התשלומים של מנפיק האגרת.

אין לראות באמור לעיל המלצת השקעה. השקעה צריכה להעשות עם יועצ.ת בעלי רישיון ייעוץ שיתאים את המצב האישי ורמת הסיכון למשקיע.