מחשבות מהפכניות על שוק העבודה
לפני שבוע פרסמתי כאן פוסט על חוויה מטלטלת שעברתי כאשר עמדתי מול תלמידי מכינה קדם צבאית והייתי צריכה להסביר להם למה יש פערי שכר בין נשים לגברים של כ 30% מהרגע שנשים מתחילות ללדת הנשארים לכל אורך החיים בשוק העבודה. לפוסט הזה התחילו להיות חיים משלו והוא הוביל לפעילות מחוץ לפייסבוק, ועל כך בפוסט הנוכחי.
אחת הסיבות לפערי השכר, למרות שזו לא הסיבה היחידה, היא שנשים בוחרות או מוסללות לעבודות שאחד המאפיינים שלהן הוא שעות עבודה נוחות לגידול ילדים, כמו למשל הוראה, או עבודה סוציאלית שבהן השכר נמוך. במקצועות תובעניים ששכר גבוה בצידם, כמו חברות סטאטרפ, או חברות ייעוץ איסטרטגי או בנקים להשקעות, ואפילו משרדי עורכי דין מובילים תמצאו הרבה פחות נשים, במיוחד בתפקידים בכירים. גם לזה יש הרבה סיבות אבל בין הסיבות למצב זה היא דרישה לשעות מרובות היוצרת סביבת עבודה קשה מאוד לגידול ילדים צעירים.
עקב תובנה זו כתבתי פוסט בשתי קהילות נשים ובו שאלתי את השאלה הבאה:
בהנחה שהשכר שלכן לא ישתנה, מהו מספר השעות האופטימלי שהיה מאפשר לכם חיים נוחים שבהן גם תהנו מהיכולת להתפרנס או מסיפוק מקצועי, וגם לגדל ילדים?
המטרה שלי בשאלה הזאת היתה מהפכנית ממש:
הגדרת יום עבודה הוגדרה מאז ומתמיד על ידי גברים, החל משנות החמישים של המאה הקודמת שאז היה מצופה מהאישה לנהל את הבית ומהגבר לפרנס. אבל איך היה נראה העולם אם מלכתחילה יום העבודה היה מוגדר על ידי נשים, תוך כדי התחשבות בשלל התפקידים והזהויות של נשים וגברים גם בקריירה וגם בבית?
התגובות לא איחרו לבוא, הפוסטים קיבלו מעל 150 לייקים בכל אחת מהקהילות ועוד עשרות תגובות, שבחלקן, נשים תיארו איך הן הצליחו להסתדר במגבלות הקיימות, אבל זה הרי לא מה ששאלתי. שאלתי, מה היה אופטימלי מבחינתכן אם הייתן מגדירות מחדש? כרגע נראה לי שיש הסכמה גורפת על 6 שעות עבודה ביום. היו כאלו שגם כתבו 3 ו 4 שעות, ואחרות שהגיבו שזה לא מספיק לשום עבודה רצינית. הדבר המעניין הוא שלא היתה כמעט אף אישה שכתבה שהיא רוצה לעבוד מעל 6 שעות ביום למעט מספר נשים שחשבו שאפשר להקדיש פעמיים בשבוע ליום עבודה ארוך ובשאר הימים להסתפק בשש שעות. תגובות מעניינות נוספות היו מנשים שלהן אין ילדים, שאמרו שלמה להשאיר את ההחלטה על מספר שעות אופטימלי רק בהקשר לילדים, ולא לדון ביום העבודה האופטימלי המאפשר איזון עבודה ובית לכולם כי לאנשים יש כל מיני עניינים שדורשים טיפול וזה לא רק ילדים למשל מחלות, טיפול בהורים מבוגרים ועוד. היו כאלו שכתבו שגם גברים רוצים לקחת חלק בגידול הילדים אז למה שזה לא יהיה רלוונטי גם להם? חייבת להגיד שאני מסכימה גם איתן! אז הזמנתי גם את כל המעוניין להגיד מהו מספר השעות האופטימלי.
לשמחתי אחת המגיבות, Sharon Rabi שהיא בעלת עסק, יזמת, מהנדסת חשמל ופיסיקאית בהשכלתה ואמא לארבעה ילדים התלהבה ממש מהרעיון והזמינה אותי לפגישה כדי לדון איך אפשר לקדם את זה מעבר לשיח פייסבוקי. אני מלכתחילה חשבתי שאם אבין מה הדבר הכי טוב לנשים המג'נגלות עבודה ובית, אז השלב הבא יהיה פעילות אקדמית וציבורית בנושא, החל ממחשבה על מה התמריצים הנכונים למעסיקים בשוק העבודה כדי להשיג את מספר השעות האופטימלי וכלה בחקיקה של חוקי עבודה חדשים בכנסת.
מכיוון ששרון הרימה את הכפפה, אז מיד הזמנתי לפגישה גם את Ori Turkia Shelas עורכת דין בעלת ניסיון רב בחקיקה של חוקי שוק העבודה לנשים (ניסחה את חוק שקיפות שכר), ואמא לשתי בנות, שהגיעה בשמחה לפגישה, ושרון הזמינה חברה נוספת Sharon Nissan Fruchtman שסיפרה על המעבר המקצועי שעשתה מלהיות מורה למחול לעבודה בהיי טק והשלכותיו. שרון היא אם לשלושה ילדים. למי שלא מכירה אותי אוסיף שאני ד"ר לכלכלה בהשכלתי, וגם מעסיקה בשוק הפרטי, גם עובדת שכירה כמרצה באוניברסיטה וגם אמא לשלושה בנים. אז אפשר להבין שהקבוצה הקטנה והאיכותית הזאת שהתכנסה בעקבות הפוסט מכילה המון ידע וניסיון בשוק העבודה וגם בדרישות ההורות!
בשיחה שלנו עלו המון נושאים, החל בשעות עבודה אופטימליות, כיצד תושג ההכנסה הרצויה בשעות עבודה מוגבלות, וכלה בהכרת ההוצאות על ניהול הבית כהוצאה מוכרת למס הכנסה והמון דיונים על מה בעצם אנחנו רוצות להשיג?
הפגישה הזאת היא מבחינתנו יריית הפתיחה של מחקר ופעילות ציבורית שמתחילה היום אבל תמשך להערכתנו כמה שנים. אנחנו רוצות להבין מה מבנה שוק העבודה האופטימלי לנשים או לכל מי שמאמין באיזון עבודה ובית. לאחר שנבין את זה, נחשוב על התמריצים הכלכליים שיכולים להוביל מעסיקים ומעסיקות לבחור באופני העסקה שיובילו לשעות עבודה אופטימליות לכל מי שמעוניין באיזון קריירה וחיים יחד עם שכר הוגן ושיויוני. לאחר שנבין את כל זה, נוכל לפעול לחקיקה בתחום.
אני יודעת שזה נשמע כמו מדע בדיוני. אפשר לעבוד מעט ולהרוויח מספיק? איך זה מסתדר עם אלו שדווקא רוצות ורוצים לעבוד הרבה ולהרוויח יותר? התשובה היא שזה דורש מחשבה ותכנון והבנה מעמיקה של שוק העבודה, ההתנהגות האנושית והתגובה לתמריצים. בעולם יש כבר מספר הוכחות שהורדת שעות עבודה יכולה להעלות פריון ולתת תוצאות טובות.
מצרפת שתי תמונות – אחת של המפגש של ארבעת הנשים הנמרצות שתיארתי למעלה שהחליטו לפעול. בתמונה השניה אני מצולמת באירוע לרגל סיום התואר עם הסטודנטיות הצעירות והמאוד מוכשרות שלי, שעומדות לסיים השנה את התואר הראשון שלהן במנהל עסקים וכלכלה. כראשת תכנית לכלכלה באוניברסיטת רייכמן, הכנו אותן עם ידע אקדמי ברמה בינלאומית לצאת לשוק העבודה. אני לא רוצה שבקריירה שלהן הן תתקענה בגלל מעצורים שהוגדרו בעולם אחר במאה הקודמת. אני גם רוצה שתהיינה להן אפשרויות הרבה יותר נוחות ממה שהיו לי בגילן. ואני ממש אבל ממש לא רוצה שהן ירוויחו 30 אחוז פחות מחבריהן לכיתה. אין שום הצדקה לכך.
מי שרוצה להשתתף בסקר מאוד מינימלי על שעות עבודה אופטימליות והלצטרף לרשימת התפוצה לעדכונים בנושא מוזמנת למלא:
