אין לראות במאמר זה ייעוץ פיננסי מכל סוג שהוא. מטרת המאמר היא חינוכית בלבד.
ריבית דריבית – קסם או קללה?
כוחה המסתורי של הריבית דריבית –
מושג שכל מי שחוסך כסף או לוקח הלוואה חייב להכיר
כשהיינו ילדים אמרו לנו הורינו שכסף לא צומח על העצים. כוונתם הייתה שצריך לעבוד ולהתאמץ כדי להרוויח כסף. יחד עם זאת, אולי הורינו צדקו ואכן כסף אינו צומח על עצים, אבל הכסף דווקא יכול לצמוח אם נפקיד אותו בתוכנית הנושאת ריבית או תשואה לאורך זמן. אם נלווה מהבנק או ממישהו אחר כסף שאינו בבעלותנו, אז גם התשלום עבור הלוואה זו צומח לאורך זמן.
כאשר אנחנו מבקשים לסגור כסף בתוכנית חיסכון אנחנו מוותרים על האפשרות להשתמש בכספנו לתקופה מסוימת. ליכולת להשתמש בכסף קוראים נזילות. מכיוון שמדובר בוויתור, אנו נסכים לעשות זאת תמורת פיצוי כספי כלשהו. לפיצוי שנקבל תמורת ההסכמה שלנו לוותר על השימוש בכסף שלנו בתקופה מסוימת, קוראים ריבית.
כאשר אנו לווים כסף מהבנק, אנחנו למעשה מבקשים מאנשים אחרים לוותר על השימוש בכסף שבבעלותם, שכן הכסף שאותו אנו לווים מהבנק מגיע מתוכניות חיסכון של החוסכים בבנק. הבנק משמש כמתווך בין החוסכים ללווים. הבנק משלם לחוסכים ריבית כדי שיפקידו את חסכונותיהם. חסכונות אלו משמשים להלוואות שהבנק נותן ללווים תמורת תשלום. התשלום שהלווים משלמים נקרא ריבית. כדי להרוויח, הבנק תמיד ישלם לחוסכים תשלום ריבית נמוך מתשלום הריבית שאותו הוא גובה מהלווים.
ריבית תמיד נקובה באחוזים מהסכום של החיסכון או ההלוואה. במאמרי "מהי ריבית?" תוכלו להעמיק את הבנתכם במושג הריבית.
כל מי שנהנה מריבית או משלם ריבית חייב להכיר את המושג "ריבית דריבית", שכן כמעט כל החזקת חיסכון או הלוואה גורמת למצב שבו סכום הכסף בחיסכון או בהלוואה משתנה ביותר מאשר הריבית השנתית הנקובה. הכוח המניע שינוי זה נקרא ריבית דריבית. אלברט איינשטיין אמר שהכוח של הריבית דריבית הוא הכוח השמיני של הטבע והוא אף הכוח החזק בטבע.
דוגמה מספרית פשוטה
נניח שהפקדתי 100 ₪ בריבית של 5% בשנה למשך עשר שנים. לסכום ההתחלתי שהפקדתי קוראים קרן. למה דווקא המילי "קרן"? תוכלו לקרוא את אחת הסברות למקור המילה "קרן" בקישור הזה.
כעת נחזור לדוגמה שלנו: בסוף השנה הראשונה יצטברו בחשבון, נוסף על ה-100 ₪ שהפקדתי, עוד 5 ₪ שאקבל מהבנק כתשלום ריבית על כך שהתחייבתי לא להשתמש בכסף לכל אורך השנה. כלומר בסוף השנה הראשונה יעמדו לזכותי בחשבון החיסכון 105 ₪. למעשה הכסף בתוכנית החיסכון שלי גדל במהלך השנה ב-5 שקלים. אם הסכום הזה יישאר לשנה נוספת בתוכנית החיסכון, אז בסוף השנה השנייה יצטברו בתוכנית החיסכון הסכומים הבאים: הסכום שהיה בתוכנית החיסכון בתחילת השנה השנייה, במקרה זה 105 ₪, ועוד 5% תשלום ריבית נוסף על כך שהתחייבתי שלא למשוך את הכסף במשך שנה נוספת:
105+105*5%=110.25. כלומר 100 השקלים גדלו ובמשך שנתיים נוספו להם עוד 10.25 ₪. את התרגיל הזה ניתן לעשות עבור כל אחת מעשר שנות החיסכון בהנחה שאיננו מושכים את הכסף מתוכנית החיסכון עד תום עשר השנים!
אנחנו מתחייבים שלא נשתמש בכסף לכל תקופת החיסכון, ואנו מוכנים לעשות זאת עקב העובדה שהבנק מבטיח לנו את תשלום הריבית כפיצוי על אי שימוש בכסף לצורך צריכה.
כלומר הפקדה של 100 ₪ למשך 10 שנים בריבית של 5% תניב לי 62.89 ₪ נוספים.
הערה חשובה – בחרתי את מספר האחוזים לריבית כדי שיהיה עגול ונוח. בתקופתנו הנוכחית הריביות שמציעים הבנקים אפסיות, אך יש אפשרויות השקעה אחרות המציעות אפשרות "לגדל כסף" ואז הכסף יגדל בדיוק על פי אותו החישוב.
ייתכן שהפקדת 100 ₪ לעשר שנים וקבלה של 62.89 ₪ נוספים נראית זניחה, אבל לו היינו מפקידים 10,000 ₪ לעשר שנים בריבית של 5% הרי שהיינו מקבלים מהבנק עוד 6289 ש"ח בנוסף ל 10,000 ש"ח שהפקדנו!
הכוח של הריבית דריבית מאפשר לי לקבל כעבור עשר שנים עוד 6,289 ₪ על הסכום שהפקדתי. כך נוצר כסף לכאורה יש מאין, בלי לעבוד בכלל. אם אנו שואלים את עצמנו איך זה ייתכן, יש לזכור שאמנם לא עבדנו, אבל כן ויתרנו על הזכות להשתמש בכספנו לאורך זמן. הבנק לקח את הכסף והלווה אותו למישהו אחר, ששילם לבנק ריבית. כך, במקום שנעבוד בעצמנו, כספנו "עבד" עבורנו, נתן שירותי נזילות למלווים, ואנחנו קיבלנו תשלום עבור שירות זה.
שימו לב: למרות שהריבית הייתה מוגדרת כ-5% לשנה, אחוז התשואה שקיבלנו היה 62.89% על כל תקופת הפיקדון!
חשוב מאוד להבין שפעולת הריבית דריבית פועלת בצורה זהה גם על הלוואה שלקחנו. במקרה כזה, משלם הריבית יהיה אנחנו. מקבל הריבית יהיה הבנק או הגוף שהלווה לנו את הכספים. אנשים רבים אינם מודעים לעובדה שכאשר הם לוקחים הלוואה בריבית של 5%, העלות בפועל של ההלוואה תהיה גבוהה הרבה יותר מ-5%. גובהה יהיה תלוי במשך זמן ההלוואה ובאופי ההחזר שלה. כלל האצבע הוא: כל סכום מההלוואה נושא ריבית בכל רגע נתון, אלא אם הוחזר למלווה. לכן, לאופן החזרת ההלוואה (כלומר האם חלקים מהקרן מוחזרים במהלך חיי ההלוואה) יש קשר ישיר לעלות הכוללת של החזרי הריבית.
דוגמה:
נניח שאנחנו מדברים על הלוואה שתוחזר במלואה, כולל תשלומי הריבית, רק בסוף תקופת ההלוואה. ראשית נזכור שלסכום שאנחנו לוקחים ביום שמשכנו את כספי ההלוואה לחשבוננו קוראים קרן. אם לקחנו סכום של 10,000 ₪ לעשר שנים בריבית של 5%, אז עבור קרן של 10,000 ₪ נשלם את אותו הסכום בריבית שהיינו מרוויחים כפי שראינו קודם. במקרה זה תשלומי הריבית לא יועברו מהבנק אלינו אלא אנחנו נשלם אותם לבנק! כלומר בנוסף ל 10,000 ש"ח שלקחנו, אנחנו נאלץ לשלם עוד 6289 ש"ח תשלומי ריבית שהצטברו לאורך תקופת ההלוואה.
להלוואה מסוג זה קוראים הלוואת בלון, שבה גם הקרן וגם הריבית מוחזרת בסוף התקופה. זו הלוואה שהיא גם יקרה מאוד יחסית להלוואות שבהן אנחנו מחזירים את הקרן לאורך זמן, וגם מסוכנת מאוד אם לאחר עשור נגלה שאין בידינו את הסכום להחזיר את ההלוואה.
בדרך כלל אנשים לוקחים הלוואות בלון כאשר הם יודעים בוודאות שיהיה להם מקור להחזר. למשל, הלוואת בלון כנגד תוכנית חיסכון המשתחררת קרוב מאוד למועד פירעון ההלוואה. כלומר, אם הייתה לי תוכנית חיסכון עם ריבית של 6% הסגורה ל-10 שנים, אז היה הגיוני לקחת הלוואה בריבית 5% לעשר שנים מתוך ידיעה שהכספים שישתחררו מתוכנית החיסכון ישמשו להחזר ההלוואה והריבית, ועוד יישאר חלק מהחיסכון לשימושים אחרים עקב הפרשי הריבית בין החיסכון להלוואה.חשוב לתהות על שני דברים:
- הסכום שמצטבר בשל כוח הריבית דריבית על פני עשור הוא עלות ההלוואה כאחוז מהקרן, ובמקרה שלנו: 62.88%, ויש להחזיר הן את הקרן והן את הריבית.
- אם היו נקודות בדרך שבהן היינו מחזירים חלק מהקרן, היינו משלמים פחות ריבית במצטבר, כלומר היינו צוברים פחות ריבית להחזיר, שכן התשלומים הם אך ורק על הכספים שאינם שלנו הנמצאים ברשותנו, וכדי להוריד את העלות יש להחזיר חלקים מהקרן, מהכספים שאינם שלנו, לאורך התקופה, כדי שלא ימשיכו לצבור ריבית. בהלוואות מסויימות הבנק מאפשר לנו להחזיר חלקים מההלוואה או את כולה בהתראה כלשהי מראש. במידה ויש לנו אפשרות כלכלית לעשות זאת, נוכל לחסוך תשלומי ריבית עתידיים.
סוג הלוואות פופולרי מאוד נוסף הוא הלוואות שפיצר. שפיצר היה מתמטיקאי שפיתח נוסחה כיצד לחלק את סך תשלומי הקרן והריבית של הלוואה באופן שווה לאורך זמן, תוך כדי שמירה על תשלום ריבית מקסימלי אפשרי המיטיב עם המלווה. מכיוון שהמלווה מעוניין לקבל את מקסימום הריבית האפשרית, אז חלוקה פשוטה של קרן וריבית על פני זמן תוריד את כמות הריבית הכוללת שיש לשלם. על מנת שהמלווה ייהנה ממקסימום התשואה על הלוואתו ללווה, שפיצר פיתח נוסחה שבה הלווה מחזיר סכום חודשי קבוע לכל תקופת ההלוואה, אלא שהסכום החודשי כולל בשנים הראשונות החזרי ריבית בעיקר (כי אי החזרת הקרן לאורך זמן מגדיל את תשלום הריבית ממנו נהנה המלווה), ורק לאחר שהלווה החזיר את רוב הריבית הצפויה לאורך תקופת ההלוואה אז הוא מתחיל להחזיר את הקרן. גם בלקיחת הלוואת שפיצר יש יתרון וחיסרון. היתרון הוא שההחזרים פחות או יותר ידועים על פני זמן (בהנחה שאין שינוי בריבית ובאינפלציה), התזרים קבוע, וביום הפירעון הסופי, הן הקרן והן תשלומי הריבית מסולקים לחלוטין. החיסרון הוא שהלווה שהלווה משלם יחסית סכום יקר יותר של תשלומי הריבית בגלל המבנה המאפשר החזר של הקרן רק לאחר שהריבית שולמה במלואה, לעומת הלוואה שבה מחזירים חלק גדול יותר מהקרן בהתחלת חיי ההלוואה ואז משלמים פחות ריבית.
לסיכום:
בפוסט זה למדנו שלושה עקרונות חשובים:
- הריבית היא ערך כספי המתאר תשלום עבור חיסכון או עבור הלוואה. הסכום הכולל של הריבית והקרן גדל ככל שמשך הזמן של התוכנית ארוך יותר, וזה הריבית דריבית.
- בבואנו להחליט על חיסכון או על הלוואה, עלינו להסתכל גם על גובה תשלום הריבית השנתי וגם על סך תשלומי הריבית הצפויים לכל אורך התקופה.
- הקשר בין זמן ובין השפעת הריבית על הסכום בחיסכון ובהלוואה הוא עצום. כלל אצבע הוא שהלוואות כדאי לקחת לזמן קצר ככל האפשר (כמובן רק אם אפשר לעמוד כלכלית בהחזרים), ואילו חיסכון כדאי להאריך ככל האפשר כדי ליהנות מהכוח העצום של הריבית דריבית.
