פרק בעבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת הרווארד, מאמר משותף עם ג'פרי ווליאמסון.

התאוריה הכלכלית אומרת, שמסחר בין לאומי מעלה את אפשרויות הצריכה של מדינות שונות, ולכן הוא טוב לכלכלה. כל מדינה מייצאת מוצרים בהם יש לה יתרון יחסי, כלומר היא יעילה יותר ביצורם יחסית למדינות אחרות, ומייבאת מוצרים בהם יש לה חיסרון יחסי, כלומר היא פחות יעילה בייצורם. כך נצפה שמדינות עתירות ביערות ועץ טבעי ייצאו מוצרי עץ, בעוד שמדינות שעתירות בכוח אדם משכיל ייצאו טכנולוגיה.

מה קובע אילו מוצרים מדינות שונות ייצאו ואילו מוצרים הם ייבאו? המחירים של המוצרים הם גורם מכריע בהחלטה. אם עלות הייצור המקומי של מוצר גבוהה מהמחירים של המוצר בעולם, אז יהיה יותר כלכלי אם המדינה תייבא את המוצר מחו"ל ולא תבזבז משאבים על ייצור מקומי. זו הסיבה למשל, שבשנים האחרונות בישראל החלו לייבא מוצרים סיניים בתחום המשחקים וההלבשה. עלות ייצורם של אותם מוצרים בישראל גבוהה משמעותית מעלות ייצורם בסין עקב הפרשי שכר בין מדינות, ולכן לישראל עדיף כלכלית לייבא אותם מסין. כך תושבי ישראל נהנים ממחירים נמוכים יותר, ועובדי ישראל מתמקדים בייצור מוצרים שבהם יש להם יתרון יחסי, כמו למשל מוצרים טכנלוגיים.

ליחס בין מחירי מוצרים שונים המיוצאים ומיובאים במדינות שונות קוראים תנאי הסחר. כאשר מדינה מייצאת, היא מקבלת מטבע חוץ. כאשר היא מייבאת, היא משתמשת במטבע החוץ לרכישת מוצרים. אם מחיר המוצר שהמדינה מייצאת עולה ביחס למחיר המוצר שהמדינה מייבאת, הרי שהיא תוכל לקנות יותר יחידות של מוצר הייבוא תמורת מכירה של כמות נתונה של מוצר הייצוא. במצב זה אנחנו אומרים שהמדינה חווה שיפור בתנאי הסחר שלה. אם לעומת זאת, מחיר המוצר אותו היא מייצאת יורד ביחס למחיר המוצר שהמדינה מייבאת, הרי שההכנסה מהייצוא תהיה קטנה יותר, ולכן תמורת אותה כמות של מוצרי ייצוא המדינה תוכל לרכוש כמות קטנה יותר של מוצרי ייבוא. במצב זה אנחנו אומרים שתנאי הסחר של המדינה הורעו.

ניתן לחלק את המוצרים הנסחרים בעולם למוצרים לפי קבוצות. למשל, קבוצת המוצרים התעשייתים (כלומר נוצרים דרך ייצור תעשייתי) לעומת קבוצת המוצרים הבסיסיים שלא נזקקים לעיבוד תעשייתי כגון מוצרי חקלאות, דגים, צייד, משאבים שניתנים לכרייה מן הטבע. בתקופה אותה חקרנו במחקרנו מ 1870 עד 1940, מדינות מפותחות ייצרו וייצאו מוצרים תעשייתים, וייבאו מוצרים בסייסים שעלות יצורם נמוכה יותר במדינות מתפתחות. מדינות מתפתחות יבאו מוצרים תעשייתים, ויצאו מוצרים בסיסיים. כך קפה, סוכר, קקאו הם מוצרים שבאותה התקופה גם יוצרו במדינות מתפתחות וגם יוצאו מהן.

 בספרות הכלכלית קיים ויכוח בן יותר ממאה שנה על מה השפיע על תנאי הסחר (כלומר היחס בין מחירי מוצרי יצוא ומוצרי יבוא) של המדינות מפותחות, המייצאות מוצרים תעשייתים, ושל מדינות מתפתחות, המייצאות מוצרים בסיסים. כלכלניים קלאסיים צפו שתנאי הסחר ישתפרו דווקא עבור מדינות המייצאות מוצרים בסיסים שכן ההיצע של מוצרים אלו הוא מוגבל וקשיח, ולכן בטווח הארוך המחיר שלהם יעלה יחסית למחירי מוצרים תעשייתים. החל מתקופת המשבר הגדול, החלה מחשבה חדשה. למחשבה הזאת קראו תאוריית פרביש-סינגר, שסברו שתנאי הסחר של מוצרים בסייסים דווקא הורעו עד שנת 1950. ראול פרביש, כלכלן ארגנטינאי נודע, טען שבשנת 1930 מדינות מתפתחות יכלו לקנות רק 63% מכמות המוצרים התעשייתים שיכלו לקנות בשנת 1870, עבור אותה כמות של מוצרים בסיסיים שמכרו לעולם. ההרעה הזאת בתנאי הסחר צויינה כאחת הסיבות לעליית פערי ההכנסה בין מדינות מפותחות למתפתחות. הטענה הזאת היתה כל כך דרמטית, עד שהובילה לשינוי מדיניות סחר בינלאומי במדינות המתפתחות. בשנות הארבעים, החמישים והשישים של המאה הקודמת, מדינות מתפתחות ניסו לפתח תעשיות משל עצמן (כדי שלא להנזק מהעובדה שמייצאים רק מוצרים בסייסים). כדי לאפשר את זה הם הטילו מגבלות סחר על מוצרי ייבוא תעשייתים.  הכלכלן הגרמני הנס סינגר טען גם שאפילו אם תנאי הסחר של מוצרים בסייסים ישתפרו, זה יפגע במדינות המתפתחות שכן לא יהיה להן תמריץ לייצר תעשיות משל עצמן.

הטענה הזאת, הנקראת טענת פרביש-סינגר, זכתה לעשרות מחקרים שחקרו האם אכן הורעו תנאי הסחר של מוצרים בסיסיים (כלומר עבור מדינות מתפתחות) לאורך 130 השנה החל משנת 1870. בכל המחקרים הללו, לא הוכיחו שלשינויים בתנאי הסחר היתה השפעה על צמיחה כלכלית, למרות שעלו הרבה השערות וויכוחים. במחקר הזה אנחנו עונים על השאלה על ידי יצירת מסד נתונים חדש של נתונים על מחירי מוצרי ייצוא וייבוא במדינות שונות בשנים 1870-1940 ואנו אומדים את ההשפעה של שינויי מחירים על צמיחה כלכלית בטווח הארוך. אנו מוצאים שתנאי הסחר של מדינות מתפתחות שדגמנו במחקרנו לא הורעו בשנים 1870 ועד מלחמת העולם הראשונה. הם דווקא השתפרו. אבל השפעתם על צמיחה כלכלית היתה דווקא שלילית. דווקא עבור מדינות מפותחות שינויים בתנאי הסחר הובילו לשיפור בצמיחה הכלכלית.  מחקר עתידי צריך להוכיח מדוע זה קרה. אבל אחד ההסברים האפשריים הוא הסברו של פרביש, שגרס ששיפור בתנאי הסחר של מוצרים בסיסיים גרמו למדינות המתפתחות שלא לפתח תעשיות ולכן הצמיחה ארוכת הטווח נפגעה. יחד עם זאת מצאנו גם שההשפעה של שינויים בתנאי הסחר על צמיחה כלכלית במדינות מתפתחות ומפותחות היתה יחסית קטנה, כלומר שינויים בתנאי הסחר מסבירים רק כחמישית מהשינוי בצמיחה הכלכלית באותה התקופה.

תקציר באנגלית:

Terms of Trade Shocks and Economic Performance 1870-1940: Prebisch and Singer Revisited

Yael S. Hadass, Jeffrey G. Williamson

NBER Working Paper No. 8188
Issued in March 2001

Abstract

Debate over trends in the terms of trade between primary commodities and manufactures, their causes and their impact has dominated the literature for more than a century. Classical economists claimed that the terms of trade of primary commodities should improve since land and natural resources are always in inelastic supply. Following the Great Depression, a new view emerged. What came to be known as the Prebisch-Singer thesis was instead that the terms of trade for primary products had deteriorated up to the 1950s. The subsequent literature has almost exclusively and obsessively asked whether a deterioration has actually taken place over the 130 years following 1870. Nowhere in this literature has the impact of these terms of trade shocks on long run growth been assessed, although it is certainly full of lively speculation and debate. This paper fills part of this empirical gap by constructing a country-specific panel data base 1870-1940, by documenting terms of trade trends by country and region, and, finally, by estimating the impact of the price shocks on long run economic performance. We find the impact to have been asymmetric between center and periphery.