הבוקר קראתי בדה מרקר כתבה נלהבת המתארת את אגרות החוב של הממשל האמריקאי ולמה כדאי להשקיע בהן (קישור בתגובה הראשונה).
שאלתי את עצמי – כמה אנשים באמת מבינים מה כתוב שם? כמה אנשים מבינים את ההבדל בין ריבית לתשואה, בין אגרת חוב להלוואה רגילה, בין השקעה לאגרת חוב? אם לא למדתם כלכלה ומנהל עסקים אז כל המושגים הללו או לא מוכרים ומפחידים או נמצאים באיזה בליל בראש.
אז כרגיל במסגרת המטרה שלי להנגיש את הכלכלה לציבור אשמח לעשות קצת סדר. חשוב מאוד – אין לראות בדברי המלצה מכל סוג שהוא. אני פשוט נותנת הסבר של המושגים הכלכליים, קבלת החלטות ספציפיות תלויה במצבכם הפיננסי, כלומר החלטת השקעה שטובה לאחד לא טובה לאחר. אז אם תרצו לקבל החלטה לכו להתייעץ עם בעל רשיון בייעוץ השקעות – בינתיים מה שאני נותנת כאן זה הסבר מעמיק של המשמעות המילולית של המושגים.

אז נתחיל עם המושג "אגרת חוב של הממשל האמריקאי" מדובר במוצר פיננסי הנסחר בשוק שהמשמעות שלו היא שהממשל האמריקאי מבקש הלוואה מהציבור ומוכן לשלם עבורה.
מה זאת אומרת? אם הממשל רוצה לגייס כסף מהציבור הוא לא ילך ויחתים את כולם על חוזי הלוואות וינהל מיקוח על תנאי ההלוואה. הוא פשוט ידפיס נייר עליו כתובים תנאי ההלוואה וינסה לשכנע אנשים לקנות את הנייר. מי שקנה את הנייר שילם לממשלה האמריקאית וזה יהיה סכום ההלוואה שהוא נתן בפועל, תמורת תשלומי ריבית עתידיים והחזר גודל ערך הקרן המודפס על הנייר.
בנייר יהיה כתוב מהי הקרן (נקראת ערך נקוב למעשה זו ההלוואה שהממשל מנסה לגייס) מהי הריבית (נקראת קופון) ומהי תקופת ההלוואה שבסופה תוחזר מלוא הקרן למלווה וכן ישולמו כל תשלומי הריבית. לנייר הזה קוראים אגרת חוב. אגרת כי זה נייר (למרות שהיום כבר הכל הפך דיגיטלי) חוב כי מדובר בחוב של מי שהדפיס את האגרת.
באגרת למעשה כתוב כל כמה זמן מחזיק האגרת יקבל תשלומי ריבית.

למשל – אם הערך הנקוב הוא 100 דולר, ובאגרת כתוב שהריבית היא 5% ל 10 שנים, אז מחזיק האגרת יקבל כל שנה 5 דולר, ובסוף עשר השנים גם את 100 הדולר המקוריים (לפעמים הקרן משולמת חזרה גם באמצע כדי להוריד את חבות הריבית אבל לא נכנס לכך כעת).

למה הדבר דומה? זה דומה להשכרת דירה. נניח שיש בבעלותכן דירה להשכרה. אם תשכירו את הדירה למישהו אחר, אז הוא ישלם לכן בכל חודש תשלום עבור השימוש בדירה שלכן. למה? כי למעשה הלוויתם לו את הנכס שלכן תמורת תשלום לתקופה מסויימת. בסוף התקופה גם קיבלתן את תשלומי שכר הדירה וגם קיבלתן בחזרה את הנכס שלכן.
אז הבנו שיש קשר בין אגרת חוב שהיא כמו נכס המניב תשלומים עתידיים למי שמחזיק בה, ובין דירה להשכרה. ההבדל הוא בדרך כלל בסכומי ההשקעה. אגרת חוב ניתן לרכוש בסכומים נמוכים משמעותית מנדל"ן.

כמה הייתם מוכנים לשלם עבור נייר כזה שמבטיח לכם תשלומי ריבית של 5% לשנה? הרי יש לנייר הזה ערך כלכלי, כי הוא מניב לנו תשלומים!
כדי להבין כמה כדאי לשלם צריך להבין את הקשר בין הנייר הזה לבין הריבית שהבנקים מציעים. אם הריבית שהבנק מציע לי גדולה מ 5%, למשל היא 6%, אז עדיף לי לקחת את 100 הדולרים שלי ולשים אותם בחיסכון בבנק, במקום להלוות אותם לממשל האמריקאי. במקרה זה הממשל האמריקאי ינסה להציע את אותה האגרת, המבטיחה לי קרן של $100 וריבית של 5% במחיר מבצע, למשל בפחות מ $100, כך שבפועל אקבל תשואה יותר גדולה על ההשקעה שלי כי אלווה לו פחות מ $100, אקבל 10*$5 כריבית ובסוף אקבל $100 את הסכום המודפס על אגרת החוב.
אם הריבית שהבנק מציע לי נמוכה מ 5%, אז ממש משתלם לי להלוות לממשלת ארה"ב. למה? כי הסיכון שממשלת ארה"ב לא תחזיר את הכסף הוא מינימלי, הרי היא תמיד יכולה להדפיס כסף כדי לעמוד בהתחייבויותיה. העניין הוא שבמקרה כזה הרבה אנשים ירצו לקנות את הנייר, ואז תתחיל תחרות והמחיר שלו יעלה מעל $100. במקרה כזה, אני אלווה יותר מ $100 לממשל האמריקאי, ואקבל את הריבית והערך הנקוב, כך שהתשואה על הכסף שלי תהיה נמוכה יותר. למעשה במצב של תחרות בסוף התשואה תהיה זהה לריבית בבנק.
כלומר – כאשר הריבית במשק משתנה גם הערך (המחיר) של הנייר הזה, אגרת החוב, משתנה.

הבטחתי שאסביר מה ההבדל בין ריבית ותשואה – תשואה זה שיעור עליית ערך של הכסף שלי באחוזים בין שתי תקופות זמן. ריבית היא תשלום תקופתי באחוזים מתוך סכום שנקבע מראש בתקופה שנקבעה מראש. שניהם אחוזים, אבל תשואה היא בדרך כלל לא ודאית, בעוד שהריבית היא כן ודאית.

אז עכשיו נחזור לכתבה שכותרתה –
סביב 4%, ללא סיכון: "אג"ח ארה"ב הן המקום שכדאי להיות בו עכשיו"
כששוקי המניות רועדים, המשקיעים יכולים להתנחם בתשואה נאה שמניבות איגרות החוב הבטוחות בעולם ■ התשואות על האג"ח של הממשל האמריקאי שברו שיא של יותר מעשור עם תשואה של 3.83% באג"ח ל–10 שנים ו–4.27% באג"ח לשנתיים ■ כל מה שחשוב לדעת

מה אומרים לנו כאן? שהמחיר של אגרות החוב היום הוא כזה שיתן לנו תשואה של סביב 4% שזה הרבה יותר ממה שיכולנו לקוות לו לפני כמה שנים.
גיליתי בכתבה אי דיוק מסויים – אומרים שהתשואה היא 4% אם מחזיקים את הנייר עד יום הפדיון כלומר יום החזר הקרן. זה אומר שהריבית היא 4% – זה מה שנקוב באגרת. אם אנחנו נמכור את הנייר לפני הפדיון אז התשואה תהיה תלויה במה יהיה מחיר הנייר באותו הרגע. בהתאם לריבית במשק – הוא יכול לעלות או לרדת כפי שהסברתי למעלה.

יש בכתבה עוד חוסר דיוק – הם מדברים על התשואה אבל לא על העובדה שמדובר בנכס בדולרים. אם אנחנו חיים בשקלים אז התשואה שלנו לא תלויה רק במחיר הדולרי אלא גם במה יקרה לשער החליפין בין הדולר לשקל. זה גם ישפיע על התשואה השקלית שלנו בסופו של דבר.

בהמשך הכתבה יש דיון בכלים יותר מורכבים הכוללים אגרות חוב. אבל לשיעור שלנו בינתיים מספיק להבין את הבסיס.

ועכשיו לפתרון החידה: מה הקשר בין גיימס בונד לדירה להשכרה? התשובה – המילה בונד זו המילה באנגלית לאגרת חוב. כשחיפשתי תמונות להוסיף לפוסט עלה לי איור של מרגל שהזכיר לי את ג'יימס בונד. מכיוון שאגרת חוב דומה לדירה להשכרה, מצאתי קשר בין ג'יימס בונד לדירה להשכרה!

נהניתם מהפוסט שלי? עלו לכם שאלות חדשות?
מזמינה אתכם ללמוד איתי את הנושא בסדנת זום שתתחיל ב 8.11.2022! לחצו כאן לרישום

התנהלות כלכלית היא קבלת החלטות, ואני רציתי בגילאים הקטנים להחליט את ההחלטות על הסכומים הגדולים, והשארתי לילדים להחליט את ההחלטות על הסכומים הקטנים.
התחלתי לתת דמי כיס החל מגיל 6. עד גיל 13-14 נתתי 20 שח לחודש, כדי שזה יספיק להם לגלידה, ממתק או צעצועים קטנים אבל לא בכמויות. בנוסף בחגים קיבלו מדי פעם מסבתא 100 שח.

כשבני היה בן 10 הוא רצה לקנות טלסקופ צעצוע שעלה 100 שח. למען הסר ספק, צעצועים אנחנו קנינו לילדים בלי קשר לדמי הכיס, אבל הפעם החלטתי ללמד אותו להשיג את את הצעצוע שחשק בו דרך התנהלות כלכלית.
הסברתי לו שהוא צריך לחסוך את דמי הכיס שלו עד שיגיע לסכום הרצוי. הוא חסך 5 חודשים במאמץ רב תוך ויתור על דברים אחרים שנהג לקנות בדמי הכיס שלו. כשהגיע ליעד קנה את הטלסקופ. שיחק מעט והטלסקופ נשבר. הסברתי לו שזה היה מוצר זול וכנראה לא מספיק איכותי. מאז הוא למד זהירות צרכנית – והוא הבין שלא מספיק לבחור משהו בתקציב, זה צריך להיות משהו איכותי שלא ישבר. החל מגיל 13-14 דמי הכיס עלו בהדרגה בהתחלה 50 שח לחודש ואחר כך 100 שח לחודש. בשלב זה הגדרתי שדמי הכיס צריכים שיכסו גם יציאות לבילויים בקניון למשל לסרט או להמבורגר או פיצה עם החברים.
בגיל 12 בני רצה לקנות משהו שעלה 100-200 שח שאינו במסגרת הדברים שתכננו לקנות לו באותו הזמן. אז החלטתי ללמד אותו על פיתוח מקורות הכנסה נוספים.
חשבנו ביחד מה הוא יכול לעשות והוא החליט לאפות עוגות ולמכור מנות אישיות ברחוב כפי שעשו מדי פעם בצופים כדי לגייס תרומות. כשהוא מכר את העוגות לפי מנות (נדמה לי שביקש 5-10 שח לריבוע עוגה) הוא הסביר למי שקנה למה הוא עושה את זה ואנשים כל כך התרגשו שהציעו לשלם מעל המחיר. דווקא פחות התלהבתי מזה ואמרתי לו שיתעקש לקבל מה שביקש כי בחיים ברוב המקרים לא זורקים עליך סתם כסף רק בגלל סיפור יפה למרות שגם הבנתי שביקשנו מחיר ממש זול ואולי היינו צריכים לבקש יותר. ברגע מסויים עברנו ליד חנות עוגות עם עוגה מפוארת והוא אמר לי שהוא פוחד שלא יקנו את העוגה שלו בגלל התחרות עם העוגה היפה, אז הסברתי לו שהעוגה היפה עולה הרבה יותר כסף ויש לכל מוצר את פלח השוק שלו – כאלו שמוכנים להוציא הרבה כסף על עוגה וכאלו שיעדיפו עוגה טעימה וזולה על פני עוגה מפוארת ויקרה. גם דנו בזה שלמרות שגייס את כל הסכום שרצה ממכירת העוגה, בחיים האמיתיים ההכנסות לא שוות לרווח – הרי את המצרכים לעוגה אני קניתי ובני לא היה צריך להכניס את עלותם לחישוב. זה היה יופי של שיעור במנהל עסקים וכלכלה.

במשך הזמן החלטתי ללמד את ילדי על חיסכון לטווח ארוך והשקעות אז בכל פעם שקיבלו כסף מסבתא הם היו צריכים להגיד ברגע הקבלה כמה כסף מופנה לחיסכון והשקעה עתידיים. כלומר למשל קיבלו דמי חנוכה 100 שח, כל אחד אמר לי כמה הולך לחיסכון בדרך כלל בין 20 ל 50 שח מתוך ה 100. פתחתי לשלושתם קופות גמל להשקעה על שמם כי בשנים הללו הריבית בבנק היתה אפסית והבורסה דווקא גאתה. ובעיני זה חינוך מעולה – כשנכנס כסף קודם כל לשים קצת בצד לעתיד. מדי פעם אנחנו נכנסים לאתר של קופת הגמל ורואים איך הכסף גדל.
היום דווקא הבורסה יורדת אבל שוק המניות הוא לטווח ארוך בלבד ולכן אנחנו לא מודאגים מזה. מכיוון שהיום מתפתחות אפשרויות חדשות לחיסכון נושא ריבית בבנק אז אולי אפתח להם בקרוב תכנית חיסכון גם בבנק. לשניים מבני כבר יש חשבון בנק על שמם.לכל מי שרוצה להרחיב בנושא ילדים וכסף מוזמנים לפודקאסט ״גורי כיס״ של שאול אמסטרדמסקי – התראיינתי בפרק הראשון על השאלה למה ההורים לא מספרים לילדים כמה הם מרוויחים? ומי שרוצה להעמיק מוזמן ללחוץ כאן לפרטים על סדנת מושגים בסיסיים בשוק ההון שתפתח ב 8.11.2022! וכמובן אין לראות בסיפור האישי שלי המלצת השקעה מכל סוג שהוא!

תקציר הפרקים הקודמים – לפני מספר חודשים כתבתי פוסט שהפך להיות ויראלי, שהעלה את השאלה הבאה – בהנחה ששוק העבודה הנוכחי תוכנן על ידי גברים בשנות החמישים של המאה הקודמת, שתפקידם היה לפרנס בעוד שתפקיד נשותיהם היה לתחזק בית ולגדל ילדים, וזה מה שהגדיר כיצד נראה יום העבודה של הגברים, וההשלכות הנובעות ממנו על הנשים (למשל תלות כלכלית מוחלטת במפרנס) איך היה נראה שוק העבודה היום, לו נשים השואפות למקסם הן את גידול הילדים והן את הקריירה שלהן היו אלו שקובעות כיצד נראה יום העבודה מבחינת היקף השעות והציפיות?

כדי לנסות לתת תשובה על שאלה זו, ביקשתי מנשים הקוראות את הפוסט להגיד לי, לו יכלו לקבוע – מה מספר השעות האופטימליות שהיו רוצות לעבוד? התגובות לא אחרו לבוא, הן מנשים המשלבות ילדים וקריירה, הן מנשים ללא ילדים והן מגברים שביקשו כולם את הזכות להשתתף במשאל. התוצאות היו מרתקות:
300 נשים וגברים ענו על הסקר (הרוב הגדול נשים). 46.7% מעדיף לעבוד 6 שעות 17% היה מעדיף לעבוד 5 שעות ביום, 12.7% מעדיפות לעבוד 7 שעות ביום ורק 2.7% מעדיפות לעבוד 8 שעות.

בפגישה הקודמת שלנו הבנו שהשאלה שלנו אינה רלוונטית רק לנשים. השאלה שלנו הרבה יותר רחבה. איך לתכנן את שוק העבודה כך שיאפשר בו זמנית איזון עבודה ושאר הפעילויות הכוללות גם טיפול בבית וגם פעילויות פנאי? במקביל איך להתייחס מחדש לעבודות הבית הנקראות היום העבודות השקופות שאינן נכנסות לסטטיסטיקה של שעות עבודה וייצור?

בפגישה הנוכחית דנו בתכלס. מה אנחנו רוצות להשיג? מה אנחנו רוצות לייצר?
החלטנו מספר החלטות –
אנחנו רוצות לחקור מספר נושאים: פערי שכר וקידום בין נשים וגברים, העבודות השקופות, שעות עבודה אופטימליות, ולבדוק כיצד מתייחסת לזה הספרות הכלכלית, המשפטית והפסיכולוגית, ולנתח את התמריצים שיניעו את שוק העבודה למקום שיביא בו זמנית יותר אושר יחד עם ייצור יעיל וחיוני של מוצרים לכל שחקניו, העובדים והעובדות, המעסיקים והמעסיקות, וכל מי שמושפע משחקנים אלו דהיינו המשפחות והמדינה כולה.
אנחנו רוצות לראיין את השחקנים השונים בשוק העבודה במטרה לייצר תוצרים פרקטיים שיוכלו לשמש את כל השחקנים.יות בשוק העבודה.

לגבי רגולציה – יתכן שממחקרנו יעלה צורך ברגולציה חדשה. איני יודעת אם כן או לא, אבל לא נשכח את הרגולציה בסיפור הכללי.

מעניין אתכן.ם לשמוע עוד על התהליך שלנו? רשמו אני בתגובות ונמשיך לעדכן. נשמח לתובנות ומחשבות שלכן.ם, תייגו אנשים שזה מעניין אותן.ם.
אם תרצו לקבל עדכונים במייל אנא הרשמו כאן

בתקופת הסגר הראשון של הקורונה, פורסם בכל אמצעי התקשורת שכדי להקל על תושבי ישראל ניתן לדחות משכנתאות לשלושה חודשים ללא קנס. רבים בציבור חשבו שזוהי הטבה ומיהרו לדחות את המשכנתאות שלהם. מה שאף אחד לא הסביר להם הוא, שלמרות שאין קנס וריבית פיגורים, החלטה זו משמעה למעשה לקיחת הלוואה חדשה בה הקרן היא סכום הכסף שנדחה, והריבית היא אותה ריבית קיימת בהלוואה המקורית, כלומר המשמעות של הדחייה היא הסכמה לשלם תשלומי ריבית נוספים שיכולים להיות משמעותיים מאוד שכן יפרסו על כל תקופת ההלוואה. במיוחד היום כאשר הריבית עולה, להחלטה הזו מאז יכולה להיות משמעות אפילו גדולה יותר.
בראותי שאף אחד לא מבין את זה, הצעתי לאורלי וילנאי ו-Guy Meroz שאגיש פינה שבועית בשם "כלכלה לכל" בערוץ שלהם, שנפתח כערוץ שידורים מהבית. כשהסברתי לגיא מרוז את הנושא הזה הוא העלה אותי פעמיים לתכנית הבוקר בערוץ, כי בהתחלה הוא פשוט לא האמין שלא מתקשרים את זה לציבור, וכאחד שדחה משכנתא בעצמו, הוא הלך לברר וגילה שאכן ההחלטה עלתה לו כמה אלפי שקלים (יתכן שהסכום גדל היום עתה כשהריבית גדלה).

הויכוח בינינו, הראה לי שהמצב ממש חמור, והחלטתי לעשות מעשה. ב 23.7.2020 כתבתי מייל למחלקת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, ובו הסברתי היכן נוצרת אי ההבנה של הציבור, וכתבתי כמה הצעות לפיתרון וביניהן:
"בעת חתימה על הסכם ההלוואה אני מציעה לחייב את הבנקים להחתים את הלקוח בנוסף ללוח הסילוקין, על חישוב מחיר ההלוואה הכולל לאורך כל חיי ההלוואה בשקלים נכון ליום לקיחת ההלוואה (לשיקולכם אם להפעיל היוון או לא, גם בזה הציבור לא ממש מבין), ולהוסיף משפט שהלקוח מודע לכך שמחיר זה יכול לעלות עם הזמן במקרה של עליית ריבית הפריים או האינפלציה או אמצעי ההצמדה הרלוונטי."

ממחלקת הפיקוח על הבנקים קיבלתי תשובה שהצעותי מעניינות ויעלו לדיון במחלקת הפיקוח על הבנקים.

אני לא יודעת מה קרה אחר כך, אבל כבר בינואר השנה פורסם שתהיה רפורמה במשכנתאות שתכנס לתוקפה בחודש אוגוסט, שתקל על הציבור להשוות בין משכנתאות של הבנקים השונים.

באתר של בנק ישראל כתוב כך:
במסגרת הצעדים יחויבו הבנקים לספק ללקוח אישור עקרוני בפורמט אחיד, שבו יוצגו, בנוסף לסל המשכנתא המוצע על ידם, שלושה סלים אחידים שהרכבם נקבע על ידי בנק ישראל, כאשר אורך תקופת ההלוואה ייבחר על ידי הלקוח.
בכל אחד מהסלים יוצגו: הריבית הכוללת החזויה, סך התשלומים החזוי בכל תקופת המשכנתא והתשלום החודשי הגבוה ביותר הצפוי על פי התחזיות.
האם ההצעות שלי הגיעו לשולחן הדיונים? האם חשבו עליהן בלי קשר אלי? איני יודעת. אבל מה שבטוח, זה שעכשיו בזכות הרפורמה יהיה לציבור הרבה יותר קל לקבל החלטות בנושא המשכנתא. לרוב משקי הבית זו ההוצאה הכי גדולה במהלך ימי חייהם וחשוב מאוד שיהיה להם את כל המידע על מנת לקבל את ההחלטה הכי טובה. אז באמת כל הכבוד לבנק ישראל על הרפורמה החשובה!

אני גם גאה בעצמי על שהבנתי עוד הרבה לפני שפורסמה הרפורמה, שדבר כזה הוא חיוני ביותר.
ולמחלקת הפיקוח על הבנקים אני רוצה להודות על הקשב והמענה וההתייחסות העניינית והמקצועית לפניה מקצועית שלא הגיעה מתוך בנק ישראל אלא מאזרחית מודאגת. הלוואי שכל עובדי המדינה היו מתנהגים כך.

לכל מי שרוצה לצפות בשיחה מלאת האמוציות שעלתה לטורים גבוהים ביני ובין גיא מרוז, וברגע הדרמטי שבו גיא הבין שהבנק גבה ממנו תשלומים שהוא בכלל לא חשב שהוא הולך לשלם הנה הקישור לצפיה.

אחת הסיבות לפערי השכר, למרות שזו לא הסיבה היחידה, היא שנשים בוחרות או מוסללות לעבודות שאחד המאפיינים שלהן הוא שעות עבודה נוחות לגידול ילדים, כמו למשל הוראה, או עבודה סוציאלית שבהן השכר נמוך. במקצועות תובעניים ששכר גבוה בצידם, כמו חברות סטאטרפ, או חברות ייעוץ איסטרטגי או בנקים להשקעות, ואפילו משרדי עורכי דין מובילים תמצאו הרבה פחות נשים, במיוחד בתפקידים בכירים. גם לזה יש הרבה סיבות אבל בין הסיבות למצב זה היא דרישה לשעות מרובות היוצרת סביבת עבודה קשה מאוד לגידול ילדים צעירים.

עקב תובנה זו כתבתי פוסט בשתי קהילות נשים ובו שאלתי את השאלה הבאה:
בהנחה שהשכר שלכן לא ישתנה, מהו מספר השעות האופטימלי שהיה מאפשר לכם חיים נוחים שבהן גם תהנו מהיכולת להתפרנס או מסיפוק מקצועי, וגם לגדל ילדים?

המטרה שלי בשאלה הזאת היתה מהפכנית ממש:
הגדרת יום עבודה הוגדרה מאז ומתמיד על ידי גברים, החל משנות החמישים של המאה הקודמת שאז היה מצופה מהאישה לנהל את הבית ומהגבר לפרנס. אבל איך היה נראה העולם אם מלכתחילה יום העבודה היה מוגדר על ידי נשים, תוך כדי התחשבות בשלל התפקידים והזהויות של נשים וגברים גם בקריירה וגם בבית?
התגובות לא איחרו לבוא, הפוסטים קיבלו מעל 150 לייקים בכל אחת מהקהילות ועוד עשרות תגובות, שבחלקן, נשים תיארו איך הן הצליחו להסתדר במגבלות הקיימות, אבל זה הרי לא מה ששאלתי. שאלתי, מה היה אופטימלי מבחינתכן אם הייתן מגדירות מחדש? כרגע נראה לי שיש הסכמה גורפת על 6 שעות עבודה ביום. היו כאלו שגם כתבו 3 ו 4 שעות, ואחרות שהגיבו שזה לא מספיק לשום עבודה רצינית. הדבר המעניין הוא שלא היתה כמעט אף אישה שכתבה שהיא רוצה לעבוד מעל 6 שעות ביום למעט מספר נשים שחשבו שאפשר להקדיש פעמיים בשבוע ליום עבודה ארוך ובשאר הימים להסתפק בשש שעות. תגובות מעניינות נוספות היו מנשים שלהן אין ילדים, שאמרו שלמה להשאיר את ההחלטה על מספר שעות אופטימלי רק בהקשר לילדים, ולא לדון ביום העבודה האופטימלי המאפשר איזון עבודה ובית לכולם כי לאנשים יש כל מיני עניינים שדורשים טיפול וזה לא רק ילדים למשל מחלות, טיפול בהורים מבוגרים ועוד. היו כאלו שכתבו שגם גברים רוצים לקחת חלק בגידול הילדים אז למה שזה לא יהיה רלוונטי גם להם? חייבת להגיד שאני מסכימה גם איתן! אז הזמנתי גם את כל המעוניין להגיד מהו מספר השעות האופטימלי.
לשמחתי אחת המגיבות, Sharon Rabi שהיא בעלת עסק, יזמת, מהנדסת חשמל ופיסיקאית בהשכלתה ואמא לארבעה ילדים התלהבה ממש מהרעיון והזמינה אותי לפגישה כדי לדון איך אפשר לקדם את זה מעבר לשיח פייסבוקי. אני מלכתחילה חשבתי שאם אבין מה הדבר הכי טוב לנשים המג'נגלות עבודה ובית, אז השלב הבא יהיה פעילות אקדמית וציבורית בנושא, החל ממחשבה על מה התמריצים הנכונים למעסיקים בשוק העבודה כדי להשיג את מספר השעות האופטימלי וכלה בחקיקה של חוקי עבודה חדשים בכנסת.

מכיוון ששרון הרימה את הכפפה, אז מיד הזמנתי לפגישה גם את Ori Turkia Shelas עורכת דין בעלת ניסיון רב בחקיקה של חוקי שוק העבודה לנשים (ניסחה את חוק שקיפות שכר), ואמא לשתי בנות, שהגיעה בשמחה לפגישה, ושרון הזמינה חברה נוספת Sharon Nissan Fruchtman שסיפרה על המעבר המקצועי שעשתה מלהיות מורה למחול לעבודה בהיי טק והשלכותיו. שרון היא אם לשלושה ילדים. למי שלא מכירה אותי אוסיף שאני ד"ר לכלכלה בהשכלתי, וגם מעסיקה בשוק הפרטי, גם עובדת שכירה כמרצה באוניברסיטה וגם אמא לשלושה בנים. אז אפשר להבין שהקבוצה הקטנה והאיכותית הזאת שהתכנסה בעקבות הפוסט מכילה המון ידע וניסיון בשוק העבודה וגם בדרישות ההורות!

בשיחה שלנו עלו המון נושאים, החל בשעות עבודה אופטימליות, כיצד תושג ההכנסה הרצויה בשעות עבודה מוגבלות, וכלה בהכרת ההוצאות על ניהול הבית כהוצאה מוכרת למס הכנסה והמון דיונים על מה בעצם אנחנו רוצות להשיג?
הפגישה הזאת היא מבחינתנו יריית הפתיחה של מחקר ופעילות ציבורית שמתחילה היום אבל תמשך להערכתנו כמה שנים. אנחנו רוצות להבין מה מבנה שוק העבודה האופטימלי לנשים או לכל מי שמאמין באיזון עבודה ובית. לאחר שנבין את זה, נחשוב על התמריצים הכלכליים שיכולים להוביל מעסיקים ומעסיקות לבחור באופני העסקה שיובילו לשעות עבודה אופטימליות לכל מי שמעוניין באיזון קריירה וחיים יחד עם שכר הוגן ושיויוני. לאחר שנבין את כל זה, נוכל לפעול לחקיקה בתחום.

אני יודעת שזה נשמע כמו מדע בדיוני. אפשר לעבוד מעט ולהרוויח מספיק? איך זה מסתדר עם אלו שדווקא רוצות ורוצים לעבוד הרבה ולהרוויח יותר? התשובה היא שזה דורש מחשבה ותכנון והבנה מעמיקה של שוק העבודה, ההתנהגות האנושית והתגובה לתמריצים. בעולם יש כבר מספר הוכחות שהורדת שעות עבודה יכולה להעלות פריון ולתת תוצאות טובות.

מצרפת שתי תמונות – אחת של המפגש של ארבעת הנשים הנמרצות שתיארתי למעלה שהחליטו לפעול. בתמונה השניה אני מצולמת באירוע לרגל סיום התואר עם הסטודנטיות הצעירות והמאוד מוכשרות שלי, שעומדות לסיים השנה את התואר הראשון שלהן במנהל עסקים וכלכלה. כראשת תכנית לכלכלה באוניברסיטת רייכמן, הכנו אותן עם ידע אקדמי ברמה בינלאומית לצאת לשוק העבודה. אני לא רוצה שבקריירה שלהן הן תתקענה בגלל מעצורים שהוגדרו בעולם אחר במאה הקודמת. אני גם רוצה שתהיינה להן אפשרויות הרבה יותר נוחות ממה שהיו לי בגילן. ואני ממש אבל ממש לא רוצה שהן ירוויחו 30 אחוז פחות מחבריהן לכיתה. אין שום הצדקה לכך.

מי שרוצה להשתתף בסקר מאוד מינימלי על שעות עבודה אופטימליות והלצטרף לרשימת התפוצה לעדכונים בנושא מוזמנת למלא כאן

אז הנה ההצעה שלי –

בשירו המקסים "הדרך שלא נבחרה" מתאר רוברט פרוסט הלך ביער שצריך לבחור באחת משתי הדרכים בפיצול (קישור לשיר בתגובות). ההלך מהסס ומתלבט, כי ברור לו, שכאשר יתמסר לדרך אחת, לא יוכל לבחור יותר בדרך השניה. השיר הזה, אותו למדתי כתלמידת התואר הראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, נשאר איתי עשרות שנים.

והנה יום אחד הבנתי, שאני יכולה להשתמש בו להסביר את אחד הנושאים הכי מורכבים והכי קשים אך גם הכי חשובים בכלכלה, הנושא הנקרא – עלות ההזדמנות opportunity cost.

המושג עלות ההזדמנות אומר שבכל בחירה שנעשה, מסתתר ויתור. אם החלטנו לרכוש מוצר, הרי שבגלל שתקציבנו מוגבל, לא נוכל לרכוש מוצר אחר. אם החלטנו לצרוך היום, משמעות הדבר, שיהיה לנו חיסכון קטן יותר לצריכה עתידית. כלומר כל דרך שנבחר, אפילו היפה ביותר ביער, משמעה לוותר על דרך אחרת, פשוט כי המשאבים שלנו, גם זמן וגם כסף, הם משאבים מוגבלים.

אני מציעה להשתמש בעיקרון הזה כשרוצים להסביר לילדים שהתקציב מוגבל אבל לעשות זאת בדרך מעשית. בדיוק כמו ההלך ביער, שעמד מול הדרכים המתפצלות, ובחר אחת מהן, הילד שלנו צריך לעמוד מול בחירה אמיתית שבתוכה טמון ויתור.

איך לעשות את זה? אני ממליצה שהחל מגיל 6 או 7 להתחיל לתת לילדים דמי כיס (בגילאים האלו 20 שח לחודש זה מספיק, בגילאים גדולים יותר להעלות ל 50 או 100 שח בהתאם לשימושים שנצפה מהם לעשות בכסף – ממתקים, משחקים, בילויים. כמובן שאם הם צריכים לקנות צהרים בבית הספר, אז זה חייב להתווסף לסכום). כאשר הולכים לקניון הילדים לוקחים איתם את הכסף וצריכים להחליט אם הם רוצים לקנות או לא. כאשר הכסף שלהם, הם יצטרכו לבדוק מחירים, לראות את זה בתוך התקציב, ואם זה לא בתקציב, לתכנן כיצד לנסות לחסוך למטרה הגדולה ממה שיש בידיהם כעת.
את השיטה הזאת ניסיתי על הילדים שלי, והיא עבדה מצויין לאורך השנים – תוך כדי למדנו על צריכה, חיסכון, השקעה, חיסכון לטווח ארוך והשוואת מחירים.

וזאת ההזדמנות להזכיר שבקרוב אפתח את סדנת מושגים בסיסיים בשוק ההון מספר 4 – סדנה להנגשת מושגים כלכליים שכולם צריכים לדעת בדרך נעימה ומהנה!

לסדנת מושגים בסיסיים בשוק ההון

והנה קרה פלא דווקא בזכות הסדנה מושגים בסיסיים בשוק ההון שפיתחתי לקהל הרחב.

הצורך להסביר את אותם מושגים בדיוק למי שמעולם לא ראת.ה מאזן, לא יודע.ת מה פשר המילים נכסים והתחייבויות, לא יודע.ת שום דבר על הבורסה ואיך היא עובדת, ואי אפשר להסביר מחיר של אג״ח כי גם נוסחת ערך נוכחי זה לא משהו שאי פעם היה למשתתפי הסדנה בלקסיקון, גרמה לי למצוא דרכים חדשות ומרתקות להסביר את הנושא גם לסטודנטים שלי בחוג לכלכלה.

אז עם מסע היסטורי לאמסטרדם של המאה ה 16 ולבריטניה של המאה ה 17 ולארה״ב של אחרי מלחמת העצמאות, הובלתי את הסטודנטים במסע המדהים של ההתפתחות של המערכת הפיננסית העולמית, שכל מטרתה לקשר בין מי שיש לו כסף פנוי ומוכן ״להשכיר״ אותו או להשקיע אותו תמורת עליית ערך עתידית לבין מי שאין לו כסף פנוי אבל מוכן לשלם בשביל להשתמש בכסף של מישהו אחר לצורך מימון פעולות עסקיות.

אחד הסטודנטים פגש אותי במקרה אחרי השיעור ואמר לי משפט שבחיים לא הייתי חושבת שאשמע דווקא אחרי השיעור הזה – I loved class today.

הסיבה שאני כל כך מתרגשת מזה היא שלאנשי אקדמיה תמיד נראה שהחומר האקדמי הוא מאתגר ומעניין ולבזבז זמן על הפשטה של מושגים מורכבים לקהל שאינו מהתחום זה לא מעניין. אבל אני חושבת בדיוק הפוך. אם אני אצליח להסביר את זה לאנשים חסרי ידע קודם בתחום זה האתגר הקשה והאמיתי באמת וכאן ההישג הגדול.

והנה הבנתי פתאום ממש לעומק, ועם מראה מסנוורת לפרצוף, שמכל מלמדי השכלתי ומתלמידי עוד הרבה יותר, ובזכות משתתפי הסדנה שלי מושגים בסיסיים בשוק ההון, זכו תלמידי באוניברסיטת רייכמן לשיעור פי מיליון יותר מרתק ממה שעשיתי כשהסתמכתי על מה שלמדו בקורסים הקודמים שלהם.

ועכשיו אסיים בהזמנה – אם אתם מכירים אנשים שישמחו ללמוד איתי את המושגים הבסיסיים בשוק ההון בדרך קלה ונעימה אנא שתפו איתם את הפוסט הזה.

הפעם סדנה בזום בת שבועיים שתתחיל בעוד שבועיים
המשתתפים יקבלו גישה להקלטות הסדנה.
תאריכי הסדנה
15.5.2022 יום ראשון
17.5.2022 יום שלישי
22.5.2022 יום ראשון
24.5.2022 יום שלישי
בשעות 20:30-22:00

רישום לסדנה

סיפור הקליטה של עולי שנות התשעים הוא סיפור של הצלחה מסחררת בטווח הארוך למרות המון קשיים בטווח הקצר. העלייה הזאת הגיעה כשהיא מבוגרת יחסית (ממוצע הגיל היה 40 פלוס), משכילה מאוד (מהנדסים, רופאים, בעלי תארים מתקדמים במדעים), יחד עם תרבות קומוניסטית וכמעט בלי שפה. היה זה עבורם שוק תרבותי עצום להתרגל לישראל הלבנטית, עם חופש הביטוי והדמוקרטיה, אבל הם היו מאוד מאוד שאפתנים ומוכשרים.

בתזה שלי גיליתי, שכדי שעולה מחבר העמים ירוויח את אותו שכר כמו ישראלי עם אותה השכלה דרושות שנים רבות, והמבוגרים שבעולים לא ידביקו לעולם את שכר הישראלים המקבילים להם, וזאת בגלל הקושי בהתאמת הידע משם לצרכי שוק העבודה. יחד עם זאת, המהנדסים והמהנדסות הרוסים הניחו את הבסיס לסטראטפניישן, השילוב של ההשכלה הגבוהה שלהם עם הישראלים היזמים היו הבסיס לכספים האדירים שאומת הסטרטאפ שלנו מייצרת היום.

לכן זה היה עונג עבורי להתראיין אצל מתן חודורוב בראיון מגזיני על הלקחים שיש להפיק מהמדיניות הכלכלית של ישראל בתקופת העלייה הגדולה של שנות ה 90 בבואנו לטפל בפליטים מאוקרייאנה במהדורה המרכזית של ערוץ 13.

בתמונה – מתן נוהג, אני איתו ויובל הצלם מאחור, כשאנחנו מחפשים מקום שמצטלם טוב לראיון.

לראיון המלא לחצו כאן.

היי אני ד"ר יעל הדס,

הקמתי את האתר הזה במטרה לצור בית ספר לכלכלה מעשית. באתר יש מידע רב שמטרתו להפוך את החשיבה הכלכלית והידע הכלכלי לשגור בפי כל.

אני ראשת התכניות לכלכלה בבית הספר הבינלאומי באוניברסיטת  רייכמן וכן מנהלת הוצאת הספרים שוקן. בעלת דוקטורט בכלכלה פוליטית וממשל מאוניברסיטת הרווארד, בעלת תואר ראשון בכלכלה וספרות אנגלית ותואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.

אני מזמינה אותך לשוטט באתר ולהנות ממדריכים ומאמרים חינמיים, הרצאות דיגיטליות וספרים לרכישה.

https://13tv.co.il/item/news/domestic/internal/immigration-to-israel-902940012/?utm_source=share&utm_medium=WP&utm_campaign=news_d&fbclid=IwAR2UJZn38DFUKjb6tkLWtsl9TvmNOR-1Jgtb-nYrGZ17rRuuhRKU0kSW30s

מוזמנים להקשיב (ללחוץ כאן)

על פי ויקיפדיה –
יום האישה הבינלאומי צוין לראשונה ב-28 בפברואר 1909 בארצות הברית בעקבות הצהרה של המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה, לזכר שביתת איגוד פועלות נשים שהתקיימה ב-1908. בחודש אוגוסט 1910, בכנס נשים שאורגן בקופנהגן, הסוציאליסטית הגרמנייה לואיזה זיאץ הציעה לציין מדי שנה את "יום האשה הבינלאומי". הנציגות (100 נשים מ-17 מדינות) הסכימו עם הרעיון כאסטרטגיה לקידום שוויון זכויות לנשים, כולל זכות הצבעה.

בשנה שלאחר מכן, ב–18 במרץ 1911, יום האישה הבינלאומי צוין לראשונה על ידי יותר ממיליון בני אדם באוסטריה, דנמרק, גרמניה ושווייץ. באימפריה האוסטרו-הונגרית נערכו 300 הפגנות. המפגינים דרשו שתינתן לנשים זכות ההצבעה והזכות לכהן במשרה ציבורית. הן גם מחו על אפליה מגדרית בתעסוקה.

בשנת 1917, לאחר מהפכת אוקטובר שכנעה הבולשביקית אלכסנדרה קולונטאי את לנין להפוך את יום האישה הבינלאומי לחג רשמי בברית המועצות. ב-8 במאי 1965 הוכרז יום האישה הבינלאומי, בצו של נשיאות ברית המועצות, כיום חופשה "לזכר התרומות הבולטות של הנשים הסובייטיות בבנייה קומוניסטית, בהגנה על המולדת במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה, על גבורתן ועל חוסר-אנוכיותן בחזית ובעורף, וגם לציון תרומתן הגדולה של נשים לחיזוק הידידות בין העמים, והמאבק למען השלום."

יום האישה הבינלאומי, שנקרא במקור "יום הפועלות הבינלאומי", מצוין ב-8 במרץ בכל שנה. יום האישה מצויין בתאריך זה משנת 1965 במדינות קומוניסטיות וסוציאליסטיות, ומשנת 1978 בעידוד האו"ם במדינות נוספות. מוקד החגיגות נע בין ציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים לבין ציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים.

האירוע, שהחל כאירוע פוליטי סוציאליסטי, השתלב בתרבות של מדינות רבות. באזורים רבים האירוע איבד את גונו הפוליטי, והפך לאירוע שבו גברים מביעים את אהבתם לנשים באופן הדומה במקצת לשילוב בין יום האם לבין יום ולנטיין. באזורים אחרים, לעומת זאת, הגוון הפוליטי שנקבע על ידי האו"ם הוא הנותן את הטון, ומאבקי נשים ברחבי העולם נסקרים ונבחנים במטרה להעלות מודעות פוליטית וחברתית לזכויותיהן.

יום האישה הבינלאומי מצוין ברחבי ישראל, כמו גם במדינות רבות ברחבי העולם, ב-8 במרץ, כאשר לטובת הנשים פועלת בכנסת ישראל הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי וועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות.

כשאני קוראת את זה אני מבינה שיום האשה החל כיום של מאבק על זכויות. זכויות הצבעה, זכויות פוליטיות, ואף שימש למאבק נגד אפליה מגדרית. היום חברות עסקיות רבות שכחו את זה, אולי כי רוב המנכל"ים הם גברים, והן הפכו את היום ליום פינוק לנשים, ומיסמסו את המאבק החברתי הטמון בו.

הבעיה היא, שאולי התקדמנו ולנשים יש זכויות הצבעה, אבל נשים סובלות מפערים מגדריים בשוק העבודה. הסטטיסטיקה מראה על שכר שהוא 30% פחות משל גברים, ואחוז נמוך מאוד של מנכליו"ת וחברות דירקטוריון. יש עוד המון מה לעשות, חבל להסכים להפוך את היום הזה לולנטיין די.

הבוקר התפרסם מאמר בהארץ המאשש את מה שאני טוענת כל הזמן, שנשים מפחדות להתעסק בכסף, ומפחדות להתעסק ביזמות, וזה אחד מהגורמים שמשאיר אותם מאחור. לא הכל זו אפלייה של גברים, יש כאן גם אחריות של הנשים עצמן.

כידוע לכל עוקביי אני הקמתי אתר בשם "כלכלה לכל" להנגשת הידע הכלכלי לציבור, ואני מזמינה נשים שרוצות לשנות את מצבן לבקר באתר שלי המלא בכל טוב תכנים חינמיים שיכולים לעזור לכן ללמוד נושא כל כך חשוב, ולמי שרוצה להעמיק אני מזמינה אתכן לסדנה שלי שתפתח בעוד שבוע בדיוק, ארבעה מפגשים בזום, שבו תקבלו את המושגים הבסייסים בנושאים כספיים ובשוק ההון. הסדנה שלי פתוחה כמובן גם לגברים. אבל גיליתי שרוב הקהל שמגיע אלי הוא דווקא נשים! אולי דווקא כי אני אשה ולכן אני פחות מאיימת על מי שמרגישה חוסר בטחון בנושאים כספיים.