הלוואה היא רשות להשתמש בכסף שאינו בבעלותך. כאשר אדם לוקח הלוואה הוא למעשה קונה את הזכות להשתמש בכסף שאינו שלו. התשלום עבור השימוש בהלוואה נקרא ריבית. ככל שההלוואה ניתנת למשך זמן גדול יותר, תשלומי הריבית המצטברים, המשולמים בדרך כלל באופן חודשי או רבעוני, יהיו גבוהים יותר, משום שהרשות הזאת ניתנת לזמן ארוך יותר.

שפת ההלוואות

להלוואות יש שפה שחייבים להכיר אותה כדי לדבר ולפעול בה.

קרן – הסכום שיכנס לחשבוננו ביום לקיחת ההלוואה. למשל אם רצינו לקבל הלוואה של 10,000 ש"ח, אז אותם 10,000 ש"ח נקראים קרן.

ריבית – תשלום עבור הזכות לקבל את תשלום הקרן. דוגמה: אם לקחנו הלוואה של 10,000 ש"ח לשנה בריבית של 10%, אז בסוף השנה נצטרך להחזיר 10,000 ש"ח על חשבון הקרן ועוד 1000 ש"ח כתשלום ריבית על הזכות להלוות את הסכום שלקחנו כהלוואה.

ריבית בנק ישראל ריבית בסיסית שבה בנק ישראל מלווה כספים לבנקים המסחריים. זו הריבית בה בנק ישראל מלווה או לווה כספים ל/מאת התאגידים הבנקאים והיא נקבעת על ידי הוועדה המוניטרית של הבנק.​  בעת כתיבת שורות אלו ריבית בנק ישראל היא 0.25%.

ריבית פריים: P ריבית הנקבעת בכל בנק על בסיס ריבית בנק ישראל ובתוספת מירווח. היום המרווח הממוצע הוא 1.5%. כל אחד מהבנקים המסחריים קובע את המרווח בעצמו . כאשר הוא מציע מוצרים בנקאים כגון הלוואות אז הוא לוקח את ריבית הפריים P כבסיס. כלומר בעת כתיבת שורות אלו ריבית הפריים היא 0.25+1.5=1.75%.

תשלומי ריבית על הלוואות הם במקרים רבים   P+x%.

למשל: אם הריבית  השנתית על הלוואה היא P+5.5% אז הריבית המוצעת על ההלוואה היא: 1.75+5.5=7.25% משום שריבית הפריים היא 1.5+0.25=1.75%.

הלוואת שפיצר –החזר ההלוואה מבוסס על תשלום חודשי קבוע לכל אורך תקופת ההלוואה. בתחילת התקופה רכיב הריבית בכל תשלום גבוה, והוא הולך ופוחת בכל תשלום, ובמקביל גדל עם הזמן רכיב הקרן בתשלומים. ​(לא כולל הפרשי הצמדה לאינפלציה).

ישנם סוגי הלוואות שונים שמה שמבדיל ביניהם חוץ מגובה הריבית הוא משך ההלוואה ותדירות החזרי הקרן והריבית.

הלוואת בלון- הלוואה שבמהלך כל תקופתה משולמים רק תשלומי הריבית, ואילו הקרן נפרעת במלואה בסוף התקופה. לעיתים גם הריבית משולמת בסוף התקופה.​ זוהי הלוואה מסוכנת מאוד אם לא ידוע מראש שסכום כסף אמור להכנס בדיוק בתום תקופת ההלוואה. ​(לא כולל הפרשי הצמדה לאינפלציה).

מחיר ההלוואה הוא תמיד אחוז מהסכום הכולל, הנקרא קרן.

דוגמה להלוואת בלון:

נניח שלקחנו הלוואה של 10,000 ש"ח למשך 5 שנים. תנאי ההלוואה הם שאנחנו משלמים ריבית שנתית של 5%, ואת הקרן, כלומר 10,000 ש"ח, נחזיר לבנק בתום התקופה .

כאשר הקרן היא 10,000 והריבית השנתית על ההלוואה היא 5%, הרי שמחיר ההלוואה הוא 500 ש"ח לשנה. אם לקחנו את ההלוואה לחמש שנים, ואנחנו מתבקשים לשלם את הריבית על ההלוואה בסוף כל שנה. הרי שנשלם 500 ש"ח כל שנה, ובסוף התקופה נחזיר גם את הקרן כלומר 10,000 ש"ח. כלומר עלות השימוש שלנו בכסף שאינו שלנו היא 500 כפול 5 כלומר 2500 ש"ח שזה למעשה רבע מסכום ההלוואה הכולל.

אינפלציה היא מילה הנשמעת חדשות לבקרים בעיתונים הכלכליים ובמדורי החדשות. מכיוון שרוב הזמן יש לה הקשרים שליליים, אנשים נרתעים כאשר המילה אינפלציה נזרקת לחלל האוויר.

אבל מהי בדיוק אינפלציה? אינפלציה היא מצב שבו מחירים של מוצרים רבים עולים בו זמנית. אם מחיר של מוצר אחד עולה יחסית למוצרים אחרים, אין זו עדות לאינפלציה. לדוגמה, בישראל בשנים 2007 עד היום (2019) יש עלייה מתמדת במחירי הנדל"ן. יחד עם זאת, האינפלציה בשנים אלו נחשבת נמוכה מאוד, וזאת מפני שמחירי מוצרים אחרים, שאינם נדל"ן, לא רק שלא עלו, אלא לעיתים ירדו. דוגמה למוצרים אלו הם בגדים הנקנים באתרים מחו"ל.

אז מהי אם כן אינפלציה?

המחירים של המוצרים שאנחנו רוכשים משתנים לאורך הזמן. בתחילת שנות ה-90 אפשר היה לקנות קרחון ב-10 אגורות, אחר כך ב-25 אגורות ואז בחצי שקל. מינואר 2008 עד יוני 2011 עלה מחיר גבינת הקוטג' האהובה ב-40%. עלייה זו במחירי הגבינה הייתה אחד מהגורמים שהוציאו את צרכני ישראל לרחובות, למחאה החברתית של שנת 2011.

מצב של עליית מחירי מוצרים הוא דבר ידוע ומוכר ברוב מדינות העולם, אולם המחירים של המוצרים השונים אינם עולים באותו הקצב במשך תקופת זמן נתונה. הסיבות לעליית המחירים הן רבות ומגוונות. יחד עם זאת, כאשר מחירי רוב המוצרים עולים על פני זמן, יכולת הקנייה של הצרכן יורדת אם הכנסתו אינה עולה באותו שיעור. מצב זה אינו רצוי ולכן הבנק המרכזי של המדינה, המופקד על יציבות המחירים, מתערב כאשר יש אינפלציה מתמדת או קיצונית בגובהה.

כיצד מודדים את השינוי במחירי המוצרים על פני זמן?

המדד המקובל למדידת קצב עליית המחירים הוא מדד המחירים לצרכן. מדד המחירים לצרכן מודד את עלותו של סל מוצרים ממוצע שאותו צורכת משפחה בחודש. מדי שנה עורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את סקר הוצאות משקי הבית. על פי סקרים אלו היא בונה סל מוצרים חודשי ממוצע למשפחה ממוצעת בישראל, שאותו היא מפרסמת בהודעה לעיתונות. בסל הזה יש כמות קבועה של ירקות, פירות, עוד סוגי מזון, דיור, הוצאות לתחבורה, לחינוך, לביגוד וכיו"ב. עלות הסל משתנה מדי חודש עם שינויי המחירים, אך בהנחה שהכמויות הנצרכות באופן ממוצע אינן משתנות, הרי שהשינוי בעלות הסל משקפת את השינוי במחירים במשק. בקישור זה תוכלו לעיין בהודעה שיצאה לתקשורת ביולי 2019.

דוגמה מספרית לחישוב מדד המחירים לצרכן וחישוב האינפלציה

נניח שבחודש ינואר 2019 מחיר הסל הוא 10,000 ₪. אם נגדיר את חודש ינואר 2019 כחודש הבסיס, אז אפשר להגיד שכאשר הסל עולה 10,000 ₪ המדד הוא 100.00. נניח שבחודש פברואר 2019 מחיר הסל יהיה 10,500 ₪. זה אומר שהסל התייקר ב-5% יחסית לחודש הקודם. מדד המחירים לצרכן במקרה הזה יהיה 105.

השינוי במדד המחירים הוא האינפלציה, והוא נמדד באחוזים. כלומר שיעור ההתייקרות של סל הצריכה הממוצע במדינה מבוטא באחוזים ביחס לנקודת זמן שנקבעה מראש. במקרה שתיארתי, מדד המחירים לצרכן עלה ב-5% כי הסל התייקר ב-5% ולכן האינפלציה הייתה 5%.

מדוע האינפלציה היא מושג כל כך חשוב בכלכלה?

המחירים הם מרכיב מרכזי ביכולתנו לצרוך את המוצרים שאנחנו זקוקים להם או מעוניינים בהם לרווחתנו. אם המחירים עולים והכנסתנו אינה משתנה, נוכל לקנות פחות מוצרים ממה שהתרגלנו. זה מצב שבו מצבנו הכלכלי משתנה לרעה. בנק ישראל הוא המוסד האחראי על יציבות המחירים בישראל. חשוב להבין, שאנו שואפים ליציבות מחירים, ולא להורדת מחירים כללית, משום שהורדת מחירים כללית יכולה להוריד תמריצים לייצר. אם יצרן רואה שהמחיר שהמוצר אותו הוא מייצר ירד, הרי שהכנסתו תרד, והתמריץ לייצר את המוצר ירד. בנק ישראל הגדיר יעד של אינפלציה של 2% בשנה. בקצב עליית מחירים של 2% בשנה, מצד אחד יכולת הקנייה שלנו לא נפגעת בצורה דרמטית, ומצד שני התמריץ לייצר לא נפגע בצורה דרמטית.

יש כל מיני כלים כלכליים שבהם בנק ישראל יכול להשפיע על קצב עליית המחירים, הלא הוא האינפלציה. הכלי המרכזי שלו הוא שינוי שער הריבית. על אופן פעולתו של בנק ישראל אדבר בפוסט נפרד.

אינפלציה, הלוואות וחסכונות

מעבר להשפעה של האינפלציה על יכולת הקנייה שלנו, הרי שהלוואות וחסכונות יכולים להיות בתנאים מסוימים צמודים לשינוי באינפלציה. משמעות הדבר ששינויים באינפלציה יכולים להשפיע על החזרי הלוואות וגם על הצטברות חסכונות.

דוגמה 1: נניח שהפקדתי בתוכנית חיסכון 10,000 ₪ בריבית של 5% לשנה. נניח כי תוכנית החיסכון לא הייתה צמודה לאינפלציה, כלומר לא אקבל שום פיצוי אם המחירים יעלו. אם גם האינפלציה עלתה ב-5% לשנה, הרי שלמעשה בסוף השנה אקבל 10,500 ₪. אבל גם מחירי המוצרים שאני צורכת עלו באותו שיעור, ולכן למרות שוויתרתי על השימוש בכסף, עליית הריבית קוזזה במלואה על ידי עליית המחירים. במצב זה, אולי שמרתי על כוח הקנייה של הכסף על ידי כך שהריבית פיצתה אותי על עליית האינפלציה, אבל לא קיבלתי שום פיצוי על כך שנמנעתי מלהשתמש בכסף למשך שנה שלמה.

המצב יכול להיות גרוע יותר אם המחירים עלו ביותר מהריבית שהוצעה לי עבור החיסכון. זה המצב בישראל היום – הריבית בפיקדונות לשנה היא בדרך כלל כ-0.05% (שזה קרוב לאפס), ואילו האינפלציה יכולה להיות 2%. משמעות הדבר היא שבסוף השנה כשאקבל את כספי אוכל לצרוך פחות ממה שיכולתי לצרוך עם אותו הסכום בתחילת השנה!

דוגמה 2: נניח שלקחתי הלוואה שהחזריה קבועים (שפיצר) והיא אינה צמודה לאינפלציה. אם המחירים עולים, זה אומר שהערך שאני מחזירה לבנק למעשה יורד. כלומר אם ההחזר החודשי הוא 1,000 ₪, אז בתחילת השנה כאשר החזרתי לבנק 1,000 ₪ הרי שוויתרתי על רכישת מוצרים בערך של 1,000 ₪ לתקופת החיסכון. בסוף השנה, אם המחירים עלו ב-2%, הרי שהמשמעות הכלכלית של 1,000 הש"ח שהחזרתי לבנק בחודש האחרון בשנה היא למעשה ויתור על מוצרים בערך של 980 ₪.

דוגמה 3: נניח שלקחתי הלוואה עם החזר חודשי של 1,000 ₪ שהחזריה צמודים לאינפלציה. אם האינפלציה עלתה בסוף השנה ב-2% אז ההחזר יעלה ל-1,020 ₪. כמובן שאם אנחנו לוקחים הלוואה לטווח ארוך שבו האינפלציה יכולה לעלות משמעותית, זה יכול להשפיע באופן דרמטי על החזרי ההלוואות שלנו בעתיד.

כשהיינו ילדים אמרו לנו הורינו שכסף לא צומח על העצים. כוונתם הייתה שצריך לעבוד ולהתאמץ כדי להרוויח כסף. יחד עם זאת, אולי הורינו צדקו ואכן כסף אינו צומח על עצים, אבל הכסף דווקא יכול לצמוח אם נפקיד אותו בתוכנית הנושאת ריבית או תשואה לאורך זמן. אם נלווה  מהבנק או ממישהו אחר כסף שאינו בבעלותנו, אז גם התשלום עבור הלוואה זו צומח לאורך זמן.

כאשר אנחנו מבקשים לסגור כסף בתוכנית חיסכון אנחנו מוותרים על האפשרות להשתמש בכספנו לתקופה מסוימת. ליכולת להשתמש בכסף קוראים נזילות. מכיוון שמדובר בוויתור, אנו נסכים לעשות זאת תמורת פיצוי כספי כלשהו. לפיצוי שנקבל תמורת ההסכמה שלנו לוותר על השימוש בכסף שלנו בתקופה מסוימת, קוראים ריבית.

כאשר אנו לווים כסף מהבנק, אנחנו למעשה מבקשים מאנשים אחרים לוותר על השימוש בכסף שבבעלותם, שכן הכסף שאותו אנו לווים מהבנק מגיע מתוכניות חיסכון של החוסכים בבנק. הבנק משמש כמתווך בין החוסכים ללווים. הבנק משלם לחוסכים ריבית כדי שיפקידו את חסכונותיהם. חסכונות אלו משמשים להלוואות שהבנק נותן ללווים תמורת תשלום. התשלום שהלווים משלמים נקרא ריבית. כדי להרוויח, הבנק תמיד ישלם לחוסכים תשלום ריבית נמוך מתשלום הריבית שאותו הוא גובה מהלווים.

ריבית תמיד נקובה באחוזים מהסכום של החיסכון או ההלוואה. במאמרי "מהי ריבית?" תוכלו להעמיק את הבנתכם במושג הריבית.

כל מי שנהנה מריבית או משלם ריבית חייב להכיר את המושג "ריבית דריבית", שכן כמעט כל החזקת חיסכון או הלוואה גורמת למצב שבו סכום הכסף בחיסכון או בהלוואה משתנה ביותר מאשר הריבית השנתית הנקובה. הכוח המניע שינוי זה נקרא ריבית דריבית. אלברט איינשטיין אמר שהכוח של הריבית דריבית הוא הכוח השמיני של הטבע והוא אף הכוח החזק בטבע.

דוגמה מספרית פשוטה

נניח שהפקדתי 100 ₪ בריבית של 5% בשנה למשך עשר שנים. לסכום ההתחלתי שהפקדתי קוראים קרן. למה דווקא המילי "קרן"? תוכלו לקרוא את אחת הסברות למקור המילה "קרן" בקישור הזה.

כעת נחזור לדוגמה שלנו: בסוף השנה הראשונה יצטברו בחשבון, נוסף על ה-100 ₪ שהפקדתי, עוד 5 ₪ שאקבל מהבנק כתשלום ריבית על כך שהתחייבתי לא להשתמש בכסף לכל אורך השנה. כלומר בסוף השנה הראשונה יעמדו לזכותי בחשבון החיסכון 105 ₪. למעשה הכסף בתוכנית החיסכון שלי גדל במהלך השנה ב-5 שקלים. אם הסכום הזה יישאר לשנה נוספת בתוכנית החיסכון, אז בסוף השנה השנייה יצטברו בתוכנית החיסכון הסכומים הבאים: הסכום שהיה בתוכנית החיסכון בתחילת השנה השנייה, במקרה זה 105 ₪, ועוד 5% תשלום ריבית נוסף על כך שהתחייבתי שלא למשוך את הכסף במשך שנה נוספת:

105+105*5%=110.25. כלומר 100 השקלים גדלו ובמשך שנתיים נוספו להם עוד 10.25 ₪. את התרגיל הזה ניתן לעשות עבור כל אחת מעשר שנות החיסכון בהנחה שאיננו מושכים את הכסף מתוכנית החיסכון עד תום עשר השנים!

לכל אדם עובד יש הכנסה בה הוא יכול להשתמש לרכישת מוצרי צריכה כגון מזון, ביגוד, תחבורה, חינוך, בריאות, פנאי ונופש, או שהוא יכול לשמור חלק מהכנסתו כחיסכון לשימוש עתידי.

כאשר אנחנו מחליטים לחסוך חלק מכספנו, אנו מוותרים על מוצרי צריכה היום. הויתור הזה הוא כואב, ולכן הוא נחשב עלות עבורנו. אחד הדברים שיכולים לעודד אותנו לחסוך את כספנו הוא אם נקבל פיצוי על כך שנסכים לא להשתמש בכסף בתקופה נתונה. תכנית חיסכון בבנק עובדת בדיוק לפי עיקרון זה. הבנק מציע לנו “לסגור” את החיסכון, כלומר להתחייב שלא נשתמש בכסף בתקופה ידועה מראש. תמורת הבטחה זו הוא ישלם לנו ריבית שבדרך כלל נקובה באחוזים מהסכום שהופקד לחיסכון.