בלוג אישי – יעל הדס – כלכלה לכל, Yael Hadass, Economics For All

סיפור ליום העצמאות מאי 2025

יעל הדס — Sat, 28 Jun 2025 10:37:59 +0000

פני כמה שנים, בדיוק כשהקורונה השתוללה וכולנו היינו סגורים בבית, הקדשתי את חודש נובמבר 2021 לפגישות זום עם קבוצות קטנות של סטודנטים שהגיעו לארץ ונתקעו ספונים בדלת אמות, בלי יכולת להכיר אדם בארץ אליה הגיעו ללמוד. בקבוצות של עד 6 סטודנטים, כל אחד הציג את עצמו. סיפר מהיכן הגיע ומה הספיק לעשות עד התחלת התואר במובן המקצועי. בכל פגישה הצגתי את עצמי ואת דרכי המקצועית. אחד הסטודנטים לא התבייש ושאל אותי דרך הזום: סיימת דוקטורט בהרווארד וחזרת לישראל? למה? הרי כל העולם היה פתוח בפניך.

שאלתו החזירה אותי לימים שלפני סוף התואר שלי. השאלה הזאת הטרידה אותי בלי סוף. מה לעשות? לחזור לארץ או להשאר בארה"ב ולקטוף את הפירות המתוקים של חמש שנות עבודה אינטנסיבית וקשה?? התלבטתי אז מאוד. מצד אחד, מאוד רציתי להנות ממשכורת גבוהה יותר ממה שהיתה צפויה לי בארץ ולהיות במרכז העשייה המקצועית שבדרך כלל לא תמצאו בישראל. המרכז של האקדמיה בעולם זה אוניברסיטאות הרווארד ו MIT. המרכז של המדיניות העולמית נמצא בוושינגטון. המרכז העסקי של המגזר הפיננסי העולמי נמצא בניו יורק. המרכז של ההי טק נמצא בעמק הסיליקון בסאן פרנסיסקו. כבוגרת דוקטורט בכלכלה פוליטית בהרווארד יכולתי להגיע לרבים מהמרכזים הללו. אבל הלב שלי רצה הביתה. התגעגעתי מאוד לישראל עם השמש המלטפת ולפעמים שורפת, עם השפה העברית, החברות הקרובות שלי שלא מצאתי חברות כזאת בניכר, וכמובן כל המשפחה על כל מעגליה.

היו לי המון שיחות בעניין עם אנשים שונים בסביבתי, קרובים ורחוקים. את אחת השיחות לא אשכח לעולם. שיחה עם פרופ' בבבית ספר למנהל עסקים בהרווארד שהנחה אותי בחלק מעבודתי. לקראת סוף התואר, הוא שאל אותי לאן הייתי רוצה להגיע אחרי התואר. הכוונה בעיקר בשאלה שלו הייתה לאיזו אוניברסיטה או מקום עבודה רלוונטי הייתי רוצה להגיע. אמרתי לו בגילוי לב שהאמת, הלב שלי רוצה הביתה, אבל אני מתלבטת בין האפשרויות. הרווארד היא מקום תחרותי מאוד. כולם סופר אסטרטגים וכל הזמן חושבים במונחי קריירה והצלחה. לכן הופתעתי מאוד מתשובתו. הוא אמר לי, במקום הכי בלתי צפוי מבחינתי – לפעמים צריך לעשות מה שהלב האומר. המשפט הזה היה הכי רחוק מהרווארד התחרותית שהכרתי. אבל הוא הידהד את מה שהרגשתי בעצמי. אחרי המון התלבטויות בחרתי לחזור לישראל. דורון מבחינתו אמר לי שהוא יבוא לאן שאחליט, אבל אם אחליט להשאר באמריקה אז הוא רוצה שזה יהיה לתקופה ארוכה כדי שהוא יוכל להתבסס בקריירה. זה היה עוד מרכיב בהחלטה. לא רציתי להשאר באמריקה תקופה ארוכה. רציתי לחזור הביתה. לישראל. לארץ שלי.

נחזור לשנת 2021 לסטודנט ששאל אותי את אותה שאלה שהחזירה אותי אחורה בזמן. ציונות, אמרתי לו. אהבת הארץ. זו הסיבה שלא הלכתי "לכבוש את העולם" במרכזים שהזכרתי למעלה.

מאז שהחלטנו לחזור לארץ עברו המון שנים. עם הזמן הגעתי למסקנה שלמרות שויתרתי על האפשרות להנות ממשכורות עתק במקצוע שלי, והשפעה במוקדי הכוח הבינלאומיים, יש לי תפקיד חשוב כאן. הידע שרכשתי בהרווארד בחמש שנות עמל שקשה לתאר אותם במילים אבל בלשון פיגורטיבית אתאר את הרגשתי תוך כדי תהליך: "ירקתי דם" מרוב מאמץ, הוא ידע ייחודי. ידע שזוהי זכות גדולה להפיץ אותו כאן בישראל.

כשאני מסתכלת על עשייתי מאז שסיימתי את התואר, היא רוויה בציונות ואהבת הארץ. בהוצאת שוקן בין הרבה ספרים אחרים הוצאתי לאור את ספריה של אורה מורג המספרים לילדי ישראל את ההסטוריה הישראלית טוב יותר מכל בית ספר ואת ספרה הנפלא של פנינה גרי ז"ל, סיפור אהבה ארץ ישראלי, המתאר את ימי קום המדינה הקשים. באוניברסיטת רייכמן, אני מובילה זו השנה התשיעית את התכניות הבינלאומיות בכלכלה, תכניות הנלמדות בשפה האנגלית, ומאפשרות לסטודנטים מכל העולם לרכוש השכלה איכותית בישראל בשפה לועזית ולהשתלב בשוק העבודה בארץ.

פרופ' אוריאל רייכמן אומר שבית הספר הבינלאומי שבנה הוא מרכז הקליטה הגדול בישראל שכן 70 אחוז מהבוגרים נשארים בארץ לפחות שלוש שנים אחרי התואר. ואני מסתכלת על העשייה הזאת ואני גאה. גאה כי גם בחמש השנים שביליתי בגולה הבנתי שליהודים אין מקום אחר ושאף יהודי בעולם לא יהיה מוגן בלי קיומה של מדינת ישראל. ואת זה הבנתי בלי שמישהו אמר לי או בלי שקרה לי משהו דרמטי. פשוט הקשבתי לדברים שנאמרו בסביבתי לפעמים מאוד בשקט, והבנתי.

אני מצרפת כאן תמונות מפירות עבודתי. כתבה שפורסמה אתמול על התכנית הכי צעירה בבתי הספר לכלכלה ויזמות – התכנית בכלכלה יזמות ומדע נתונים. וכן שתי תמונות המראות באילו חברות בינלאומיות שסניפים יש להן בישראל, הסטודנטים שלי מתקבלים לעבודה. ותמונות הספרים שהוצאתי לאור העוסקים בהנחלת הידע על ישראל לדור הבא. וביום העצמאות הקשה הזה, שמדינתנו מסוכסכת מבפנים ובחוץ, וזו הפעם הראשונה ב 77 שנה שהופסקו חגיגות העצמאות, אני מאחלת לכולנו, שנמצא את הדרך לחזור למדינה המשגשגת שהיינו, שנדע לשתף פעולה בין כל הזרמים, העדות והמגזרים, שנהיה חזקים, קודם כל מבפנים, כדי שאיש לא יחשוב לתקוף אותנו.

את הכתבה שפורסמה על התכנית החדשה באוניברסיטת רייכמן תוכלו לקרוא או בתמונה המצב.

סיפור לשבוע הספר 27.6.2025

יעל הדס — Sat, 28 Jun 2025 10:27:38 +0000

סיפור לשבוע הספר

שבוע הספר התחיל נהדר עם מכירות חזקות בתל אביב ובירושלים. ואז הכל נפסק. מלחמה באיראן, טילים על ישראל, בתים קורסים, הרוגים ופצועים. שינוי כל כך דרמטי ובלתי נתפס. הנהלת התאחדות המו"לים, האחראית על שבוע הספר, החליטה שלא נקפל את האירוע אלא נמתין לסיום המלחמה. לא שהיתה ממש ברירה גדולה. איך אפשר להביא עובדים לארוז ספרים בשטח פתוח תחת טילים??

ואז הגיעה הפסקת האש וכולנו התבשרנו ששבוע הספר יתחיל בשבוע הבא. שמחה גדולה. התחלנו לבדוק את זמינות העובדים, להתארגן בנחת, ואז אתמול החלטה מפתיעה – ביום רביעי נפלה החלטה ששבוע הספר יפתח בירושלים ביום חמישי. בכל שנה מתפעלים לנו את הדוכנים עובדים זמניים. אני כותבת למנהלת הדוכן ומגלה שיש לה התחייבות קודמת שהיא לא יכולה לבטל בהתראה קצרה. אני מבקשת ממנה לברר מה זמינות העובדות האחרות ומגלה שכולן לא יכולות להגיע בהתראה של יום.

אני מגייסת את בני הצעיר ומחליטה ששנינו ניסע למכור בירושלים ומקווה לטוב. בשלב מאוחר יותר גם דורון בעלי ובן נוסף שלנו מחליטים להצטרף, וכולנו נוסעים כמו סיירת לתפעל את הדוכן. אנחנו עוברים אצל המנהלת כדי לקחת ציוד. חונים בחניון כיכר ספרא ומוצאים את עצמנו מול בית הספר לאמנות בצלאל. איזה אזור יפיפה. אנחנו מציצים בחלונות השקופים על סטודנטים העובדים בסדנה. צועדים לכיכר ספרא היפה והמבהיקה, כל דוכני שבוע הספר עומדים כמו חיילים במסדר. אנחנו שמחים לגלות שהדוכן שלנו הוא באזור מאוד מוצל ומסדרים את הדוכן.

המכירה מתחילה ואני מוצאת את עצמי עם מכשירי אשראי שלא עובדים (בשיחה לטכנאי הוא אומר לי שזה בגלל שהם לא עבדו כמה ימים, אבל בסוף עוזר לי לפתור את הבעיה.) הקהל מקסים וסבלני והלקוחות מסכימים לשלם לי בביט או במזומן עד שהבעיה תפתר. לאט לאט כיכר ספרא מתמלאת והופכת להיות הומת אדם.

כולנו עובדים בקדחתנות. איזה מזל שכולם התגייסו לעזור לי. דורון אחראי על דוכן ספרי המבוגרים. מכיוון שדורון ידען גדול בהמון תחומים הוא מאוד נהנה לדבר עם הקהל על הספרים. מישהו מרים את תנ"ך עכשיו, ספר שדורון קרא אין ספור פעמים, ודורון מזמין את הלקוח המופתע לבחון אותו על הספר, דורון עונה על השאלות בהצלחה ומתפתחת שיחה מעניינת על התנ"ך.

היה כל כך עמוס שלא ישבנו רגע אחד. המכירה מסתיימת, אנחנו סוגרים את הדוכן. הבן שלי מספר לי תוך כדי סגירה שלקוח התלונן שספר ילדים עולה 89 ש"ח. כמרצה לכלכלה אני מתחילה להסביר לו את מבנה תמחור הספר, העמלה לחנויות, עלויות ההפקה; עלויות השיווק והמכירה ומסבירה לו שבמצב הזה אין ברירה.

אנו מסיימים את הסגירה וצועדים לרכב בלילה הירושלמי. מרחוק אנחנו רואים כנסייה יפייפיה מוארת. זה מרגיש כמו חו"ל, אומר בני. כן, ירושלים מלאת מבנים נפלאים. אנחנו נוסעים ודורון אומר שאנחנו קרובים לכנסת. אני נזכרת בביקורים שעשיתי בכנסת עם הסטודנטים שלי, ומתחילה לשאול את עצמי איך זה שלא לקחתי את הבנים שלי לכנסת. אבל אז אני נזכרת שדווקא כן לקחתי אותם בשנת 2016, לאירועי היובל לנובל של ש"י עגנון שצוינו בכנסת. אני שואלת אותם אם הם זוכרים את זה כי היו ילדים ממש צעירים. הם זוכרים. אני נזכרת איך באותה שנה גם השתתפתי כשופטת בתחרות סיפורי ילדים בבית ש"י עגנון, ולאירוע הפרס הבאתי איתי את שלושת הבנים שלי ועוד חבר של בני מהכיתה שקרא אצלנו בשקיקה ספר סיפורי שי עגנון לילדים אז הזמנתי אותו להצטרף. דמיינו אותי עם ארבעה בנים צעירים מגיעה למדשאה היפה בבית עגנון. אמא שלי היתה מכנה באותה התקופה את הבנים שלי "כספית רועמת", כאלו שלא יושבים רגע אחד בשקט. ואני נזכרת כמה צחקתי כשמנכלית בית עגנון קידמה את פני בחיוך מלווה בהתפעלות – מה זאת הכנופיה הזאת?? ואני חושבת על הבנים שלי וכמה היה קשה לגדל אותם וכמה הם עזרו לי עכשיו, ונזכרת באיור הנפלא מהספר "שי ועגנון, שלושה סיפורים" שאייר בכישרון רב Shay Charka , שבו רואים את שי עגנון הנלחם עם הרוח בסיפור מאויב לאוהב, שותל עצים צעירים נמוכים במרפסת בית האבן שלו, ובסוף הסיפור כשהרוח מגיע לתקוף את הבית, העצים שגדלו והם כעת ברושים מרשימים, לא נותנים לרוח לעבור ולפגוע בבית. ובדיוק ככה הרגשתי עם הבנים שלי, שהיו פעם כנופיה עליזה שלקחתי לכנסת ולבית עגנון בתקווה שהן יצליחו לשבת חמש דקות בשקט בלי להשתולל, והיום כשגדלו ובגרו הם הצילו לי את המכירה כשכל העובדים נעלמו.

אני גם חושבת על זלמן שוקן שהקים את ההוצאה לאור בשנת 1931 בגרמניה, שנתיים לפני עליית הנאצים לשלטון, והצליח להציל אותה ולהעביר אותה לדורות הבאים, וחושבת לעצמי שהוא בטח היה ממש מרוצה שההוצאה שהקים חיה וקיימת כבר ארבעה דורות, ובוודאי היה מעריך את העובדה שהנינה והחימשים שלו לא מוותרים על הופעה והמכירות בשבוע הספר כמה ימים אחרי הטילים האיראניים ובין כל הספרים ממשיכים למכור את ספרי ש"י עגנון, חתן פרס הנובל שזלמן שוקן גילה וטיפח כל חייו.

מעודד לחשוב שלפני כמה ימים היינו על סף מלחמת עולם, ואתמול היה יום כל כך קסום בירושלים, זו ממש סיבה להגיד תודה ולפתח תודעה אופטימית.

כנס אוריינות פיננסית במגזר הערבי 13.5.2025

יעל הדס — Wed, 14 May 2025 17:39:14 +0000

שמחתי להשתתף בכנס המרתק והמקצועי שאורגן על ידי בנק ישראל בנושא אוריינות פיננסית בחברה הערבית.

מרתק לראות איך התחום של אוריינות פיננסית מתפתח, ומתחיל דווקא ממערכת הבנקאות, שהיא הראשונה להפגע מהחלטות שגויות של לקוחותיה בנושא התנהלות כלכלית ולקיחת הלוואות.

הצלחה כלכלית של חברה תלויה לא רק בממשלה ובמדינה אלא גם בהתנהלות של כל אחד מהפרטים, וכשאלה לא קיבלו הכשרה מתאימה, הם נפגעים ומשפיעים על החברה כולה.

בעבר לא הבנתי למה היוזמות הללו לא מתחילות במשרד החינוך, נחרדתי לפני עשור בערך, כששלחו בנקאים להעביר שיעורים בחינוך פיננסי בכיתות בית הספר (ניסיון שנכשל לחלוטין) ולכן התפעלתי מאוד מכך שבנק ישראל הפיק לקחים והוא למד לשתף פעולה עם משרד החינוך ועוד גורמים רבים במדינה כמו הרשות לניירות ערך (שנלחמת במכירת השקעות לא חוקית לקהל שאינו מבין), רשות המסים (הנלחמת בהעלמות מס ופשיעה כלכלית) מתוך הבנה שאוריינות פיננסית רלוונטית בכל גיל.

היה מעניין לראות את ממצאי המחקר של בנק ישראל בדבר הפערים המשמעותיים באוריינות הפיננסית בין החברה הערבית לחברה היהודית וההחלטה האסטרטגית שנבעה ממנו להשקיע בחינוך פיננסי במגזר הערבי.

היתה ליום הזה משמעות מיוחדת בעיני, שכן בתקופה בה ישראל כל כך מפולגת, וכולם עצבניים ברמות שיא וחסרי סובלנות לאחר ולשונה, העברתי בוקר מקצועי מרתק בקבוצה של 200 איש שכללה ערבים, יהודים, דתיים וחילונים, שכולם אנשי מקצוע המגויסים למטרה משותפת של שיפור המצב הכלכלי של החברה בישראל. נהניתי מהמפגש עם אנשים שפגשתי בשולחן העגול, ברובם מהמגזר הערבי, הפועלים בתחום או מתוך שירות המדינה או מתוך הסקטור העסקי.

תודה רבה לאנשי בנק ישראל ובמיוחד ל Nurit Felter ול ורד יפת ממחלקת קשרי קהילה והסברה על הפעילות החשובה שלהם בנושא אוריינות פיננסית בישראל ובמיוחד על היכולת לשתף פעולה עם המשרדים השונים בשירות המדינה.

חוויתי סיפוק אישי כאשר רבים שפגשתי בכנס סיפרו לי שהם מכירים אותי ואתר האתר שלי, כלכלה לכל, מפעילותי ברשת. חזרתי הביתה וסיפרתי לדורון שבלי להרגיש פיתחתי מותג שאנשים מכירים.

איך זה לגדול חירש במשפחה שומעת? בעקבות ההרצאה של אל-עד קניסגברג מחבר הספר "בין לבין"

יעל הדס — Sat, 10 Aug 2024 09:22:39 +0000

אני חיה באופן קבוע בין עולם החומר ועולם הרוח. עולם של כלכלנים שכלתניים, של הבנה של העולם העסקי, עולם שבו המטרה היא להגיע לשיא של רווחים, לשיא של ידע, או עולם של ניהול אקדמי. ועולם הרוח. הספרים שמגיעים לדלתי בהוצאת שוקן. העבודות היפות שכותבים סטודנטים שלי והרעיונות המקוריים שלהם, האנשים שאני פוגשת כאן בפייסבוק שיוצרים יום יום מילים או ציורים, במיוחד בשנה הטראומטית הנוכחית שהכאיבה כל כך לכולנו עד שהמון אנשים הוציאו מתוכם יצירות רוח מטלטלות, במילים ובצבע.אתמול היה מין יום כזה, שבו הבנתי את עוצמת הרוח, וכמה חשוב שהיא מוצאת בית בעולם החומר. ביקרתי בפסטיבל אנימיקס אותו אני פוקדת מדי שנה, אני כבר מכירה את המאיירים ותמיד שמחה לראות יצירות חדשות, לפעמים רואה אותן בתהליך ואחרי שנה שנתיים הן יוצאות לאור בספרים.במסגרת הפסטיבל הגעתי להרצאה של אל-עד קניגסברג כהן אותו הכרתי בסדנת כתיבה של מאירה ברנע גולדברג. אל-עד נולד חירש במשפחה שומעת, ולמרות כל הקשיים גדל להיות תלמיד מצטיין ולמד בבצלאל. יחד עם זאת הוא הבין מגיל צעיר מאוד שמי ששומע לא ממש מבין מה עובר עליו כחירש מלידה. והאמת גם לו היה קשה מאוד למצוא את מקומו, ולכל אורך חייו הוא נטלטל בין קבוצות שומעות וקבוצות חירשות, ולא באמת הצליח להבין כיצד הוא מתחבר לכל אחת מהן. את הדרך הקשה הזאת הוא מתאר ביצירה מפוארת ומרשימה לאורך העשור האחרון. היצירה כוללת סרט דוקומנטרי ״איך מסמנים אהבה״ שנעשה בשנת 2017 והשתתף בפסטיבל דוקואביב, ספר קומיקס אוטוביוגרפי ״בין לבין״, וכעת הרצאה שכבר נכנסה לסל תרבות ותתחיל להגיע לבתי הספר.למרות שקראתי את הספר, ראיתי את הסרט, ואף זכיתי להיות שותפתו לשולחן בסדנה של מאירה ברנע גולדברג במשך עשרה מפגשים, רק בהרצאה, שבה אלעד הרצה בשפת הסימנים וחברתו ושותפתו להפקת הסרט, המתורגמנית של שפת הסימנים, איריס בן משה, תרגמה עבורנו השומעים את דבריו, הבנתי לראשונה, מה זה אומר להיות חירש במשפחה שומעת.אל-עד מתאר את עצמו כתינוק, שאמו לימדה אותו את שפת הסימנים, ויום אחד מישהו המליץ לה להפסיק לסמן כדי שאל-עד יפתח את היכולת לדבר (מה שלא קרה), והיא הפסיקה לסמן. פתאום הרגשתי כרואה מהצד, את אל-עד התינוק, שברגע אחד מפסיק להבין את אמא, כי אמא שלו הפסיקה לדבר איתו בשפה שהוא יכול להבין. איזו תחושת בילבול, פחד, עלבון, אי הבנה. אבל אז הוא מתאר את הדרך שלו החירש בעולם של שומעים, ואני מגלה שלמרות שקראתי את הסיפור על הדרך הזאת בספר, וגם אז התרגשתי, לא הבנתי את החוויה לעומקה. פתאום כשראיתי אותו מספר את סיפורו מול קהל, בשפת הסימנים, מלווה בקולה הצלול של איריס, זה הפך הרבה יותר מוחשי.גם הרעיון שלו להפיק סרט דוקומנטרי בא ממקום מיוחד. עד הסרט של אל-עד כל הסרטים על חירשים נעשו על ידי שומעים!! זה כמו שגבר ינסה לתאר את החיים מנקודת מבט של אישה – זה לא משהו שהוא אי פעם יכול להיות תיאור שלם.בשעה של הרצאה נכנסתי לעולם של החירשים, מובלת בביטחה על ידי אדם חירש, ובפעם הראשונה באמת, הבנתי במלוא הכוח את המורכבות של החיים הללו.אני חושבת שאל-עד הוא קול ייחודי וחשוב, הקול של אלה שלא יכולים להשמיע קול, ואל-עד השכיל למצוא את הדרך להשמיע את הקול הזה בבטחה ובעוצמה לקהל שומע שלא יכול להשאר אדיש. הספר המאוייר של אל-עד הוא יצירת אמנות נפלאה, וכך גם סרטו, המביא את הרוח האנושית המתגברת על כל המכשולים.בגלל שהשאלתי למישהו את העותק הראשון של הספר שקניתי, קניתי עוד עותק כדי לקבל הקדשה. משתפת כאן את ההקדשה, ותמונה של שנינו בסדנה של מאירה. תודה אל-עד על נחישות יצירתיות ורוח לוחמת יוצאת דופן.

סיכום שנה ראש השנה תשפד 2023

יעל הדס — Sat, 16 Sep 2023 15:23:33 +0000

לפני ארבע שנים הכרזתי מעל כל במה אפשרית, בעיקר דיגיטלית, שהידע הכלכלי צריך להיות של כולם. לא רק של הסטודנטים שלי באוניברסיטאות מובילות בארץ ובעולם. אלא ממש של כולם.אבל איך עושים את זה? יצאתי למסע, שהמצאתי כל שלב בו בעצמי, פיתחתי אותו תוך כדי אינטראקציה עם כל מי שהיה מוכן לשמוע, להקשיב, ולשוחח איתי בעניין.אני ממש גאה, שהשנה הבאתי את המיזם הזה לכדי מימוש אמיתי. כי מה זה בדיוק כלכלה לכל?זה אומר שבכל גיל ובכל שלב בחיים, אנחנו צריכים להיות יכולים לדבר כלכלה. וברור שילד לא ידבר כמבוגר, אבל ממש כמו שחשבון בכיתה א' זה לא מתמטיקה 3 או 4 או 5 יחידות בי"ב וזה לא תואר במתמטיקה, ויחד עם זאת כולם עוסקים בחשבון ובמתמטיקה בכל שנות לימודיהם בבית הספר, אז הכלכלה צריכה להיות בדיוק אותו הדבר.ובהתחלה, פשוט צעקתי את החלום הזה כפי שממליץ Yuval Abramovitz בהרצאותיו ובספריו, אותם אני חובבת בעיקר כי הם מניעים לפעולה, וכל מיני אנשים שמעו, אבל לא ממש זז משהו.ואחר כך, הצלחתי לייצר הרצאה על הלוואות, שאליה הגיעו חמישה אנשים במתנ"ס בפתח תקווה, ועוד הרצאה על איך לדבר עם ילדים על כסף אליה הגיעו (רק) שתי חברות וחבר במרכז מתחברים בהרצליה ועוד הרצאה על כל מה שחובה לדעת על כסף שאליה הגיעו ארבעה עוברי אורח תמימים שקראו פוסטים שלי ברשת והגיעו להרצאה במרכז הצעירים בתל אביב.ואחר כך הצטרפתי לקהילת עוברות ושוות והתחלתי לתת הרצאות בהתנדבות לבנות הקהילה שרצו להבין בכסף.ואחר כך פרצה הקורונה, והתחלתי לתת תכנית שבועית בערוץ של אורלי וגיא בשם כלכלה לכל, ועשיתי את זה במשך שלושה חודשים – להסביר לציבור את הכלכלה בתקופת הקורונה, מה עושה הבנק המרכזי והממשלה, איך זה צריך לעזור לאנשים ומה צריך לדעת על משכנתאות ויותר מזה על דחיית משכנתאות, את התכנית הזאת הפקתי, ערכתי, הגשתי והנחיתי יחד עם ראיונות של אורחים שונים שהזמנתי, וכל הפרקים עלו לערוץ היו טיוב שלי, כאשר שני פרקים עלו לערוץ היו טיוב של בנק ישראל ובמקביל התחלתי לתת הרצאות שונות בהתנדבות בזום בעיקר לקהילות של בוגרי רייכמן, וקהילות של ישראלים בחו"ל ובערך כל מי שהיה מוכן לשמוע.ולאט לאט פיתחתי את התכנים, שהתפתחו מהרצאה אחת, לסדנה בת שלוש הרצאות, לסדנה בת ארבע הרצאות, וגיליתי את קהל המכינות הקדם צבאיות – שלהם נתתי הרצאות שהלוואי שמישהו היה נותן לי כשהייתי בגילם. וכל זה הגיע לפיתוח התוכן של קורס אקדמי שלם בן 13 מפגשים של שעה וחצי.ואין כל ספק שהשנה הזאת אני הוכחתי את הטענה שלי, שכלכלה יכולה להיות נגישה לכולם. כי זה מה שעשיתי במיזם כלכלה לכל Economics For All מספטמבר האחרון:* הרצאה ל 170 עובדות ועובדי חברת הי טק בינלאומית שביקשה לא לפרסם את שמה משום מה. העובדים התחברו מהארץ ומחו"ל.* סדנה בת שלוש פגישות לקהילת ההורים של מאמאדע: הורות מבוססת-מדע – על איך לחשוב על כסף בהקשר של חיסכון לילדים וחינוך פיננסי לילדים – היו עשרות משתתפים בסדנה.* סדנה על הלוואות במסגרת האון טור של קהילת עוברות ושוות, כמעט כל מי שהגיעה לסדנה סיפרה שהגיעה כי הבנק הציעה לה הצעות שלא הבינה וגרם לה לקבל החלטות שלא היתה מרוצה מהן בנושא הלוואות.* הרצאה על הפסיכולוגיה של ההשקעות במסגרת האון טור של קהילת עוברות ושוות – היו מעל מאה מאזינות.* הרצאה לקהל 120 משתתפות צעירות המתנדבות בעמותת שוות, במסגרת התרומה לקהילה של בנק הפועלים Bank Hapoalim בה דיברתי על מושגים בסיסיים כלכליים שכל אישה צעירה חייבת לדעת כדי להתנהל נכון כלכלית ולצמוח כלכלית.* הרצאה לקהל של משלחת סטודנטים לחו"ל שרצתה לדעת על כלכלת ישראל – לכבודה פיתחתי הרצאה מרתקת על "מארץ המדבר לארץ הסטארטאפ" כלכלת ישראל מההתחלה ועד היום.* ועוד הרצאה שאני קוראת לה הרצאה עם ערך מוסף – דברים שחשוב לדעת על הכסף שלנו – לעובדי חברת הייטק בינלאומית עליה עוד אכתוב פוסט בנפרד – פעם ראשונה ממש לייב בהייטקס (עד עכשיו הייתי בזום) שהגיעו אליה כמה עשרות מעובדי החברה במקום ועוד כאלו שהתחברו בזום.* פיתחתי ולימדתי קורס אקדמי מלא של חינוך פיננסי מרמת הפרט לרמת המדינה, הבוגרים של הקורס שלי ידעו גם להתנהל כלכלית וגם לבקר את ההתנהלות הכלכלית של הממשלה על ידי ניתוח התקציב וההתנהלות הכלכלית של בנק ישראל אפילו שהם לא כלכלנים. הקורס ניתן בבית הספר הבינלאומי באוניברסיטת רייכמן בשפה האנגלית.* סדנה לילדים בגילאי 9-13 וסדנה לנוער בגילאי 14-18 – הילדים והנוער למדו איתי מה זה היצע וביקוש ומה זאת כלכלת שוק, מה זה ריבית ואיך פועל בנק מסחרי ובנק מרכזי של מדינה, מה כתוב על תלוש המשכורת, מה זאת הבורסה, מהי אגרת חוב ומהי מניה, ואיך חוסכים לטווח רחוק וכל זה בארבע פגישות זום.*ממש לאחרונה השתתפות מאוד פעילה בפודקסט גורי כיס של Shaul Amsterdamski.וכל זה קרה, כשמסביב יהום הסער, המדינה גועשת ורועשת ואני איתה בכל שבוע בהפגנות, וכלכלה לכל היא מיזם שהקמתי אבל עדיין לא העיסוק היומיומי שלי, אלא אני עוסקת בשוטף בהוצאה לאור של ספרים ובהוראה אקדמית ובניהול תכניות אקדמיות באוניברסיטה, ואני גם אמא של שלושה בנים שתמיד צריכים את אמא שלהם אפילו שהם נערים.אז אני מסכמת את השנה שעומדת להסתיים כשנה מקצועית מרתקת ומרגשת, ואני מסתכלת קדימה לשנה הנכנסת בתקווה שאמשיך לתרום מקצועית בכל תחומי העשייה שלי, ואת מדינת ישראל שלי אני מברכת שהרעש והגעש יסתיימו כבר, ונמצא את דרך המלך לחיות כאן ביחד בשלום, בחברה שיוויונית וצודקת, שנותנת מקום לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע מין ומגדר ונותנת חופש בחירה וחופש יצירה חיובי לכל אזרחיה.

מחשבות על בר המצווה והדרת נשים 16.9.2023

יעל הדס — Sat, 16 Sep 2023 15:09:58 +0000

מאוד התלבטתי אם לפרסם את הפוסט הזה בעיקר בגלל התמונות. כל מי שעוקב אחרי יודע שאני לא מעלה תמונות של ילדי לרשתות. אבל עכשיו החלטתי להתגבר על העכבות שלי ולשתף תמונה של בני הבכור, שאותה אני מרגישה נוח לשתף כי זו תמונה מלפני כמה שנים והיום הוא כבר בוגר. הסיבה שהחלטתי לחרוג ממנהגי קשורה בכלל לנושא החם בימים אלו של הדרת הנשים.
כאמא לשלושה בנים חיכיתי מאוד לחגיגות בר המצווה שלהם. אני מאוד אוהבת שמחות, וככל שיש סיבה לסיבה אני יותר מאושרת. אני גם אוהבת את המסורת היהודית וחשוב לי שהבנים שלי יכירו את פרשות השבוע ויעלו לתורה. ולכן, היה לי ברור שאני רוצה לחגוג את העלייה לתורה ושבני יתכוננו כראוי אליה וילמדו את פרשת השבוע בה יעלו לתורה.
יחד עם זאת הטרידה אותי מאוד השאלה מה בדיוק יהיה מקומי בשמחה הזאת. ברוב בתי הכנסת בהם נכחתי בעליות לתורה, הנשים היו או מאחור או בקומה השניה. הרעיון שהבנים שלי יעמדו עם גברי המשפחה על הבמה מול ספרי התורה, ואני אסתכל כצופה מהצד היה מבחינתי רעיון שאני פשוט לא יכולה לחיות איתו בכלל.
אני האמא. אני נשאתי אותם ברחמי 9 חודשים. אני קמתי בלילה, אני גידלתי אותם, ורצתי אחריהם (ומי שמכיר את שלושת הבנים השובבים עד אין קץ שלנו שנולדו בפחות מחמש שנים יודע שיש עשור בחיים שלי שבכלל לא הצלחנו לשבת בשום מקום למעט כשהיינו בעבודה והם במסגרות, כי בכל רגע נתון היינו צריכים לדאוג שההפעוט התורן לא יזרוק את עצמו מגובה רב, יחשמל את עצמו או יכניס את עצמו לצרה אחרת) אני לקחתי אותם לרופאים וטיפולים שונים, אני ישבתי איתם על שיעורי בית, אני הייתי בפגישות עם המורות ובאסיפות הורים, אז עכשיו אחרי שעשיתי את כל העבודה הקשה הזאת במסירות אין קץ במשך 13 שנים, אותי ישימו מאחור במסיבת ההתבגרות הגדולה?? אז זהו שלא, ובשום פנים ואופן לא.
ויותר משהטריד אותי המעמד האישי שלי, הטרידה אותי תמונת המציאות שהנער הצעיר יראה. הרי בגיל 13 אני האשה המרכזית בחייו, ויש גם את הסבתות והדודות, וכל הקשרים האלו עם הנשים בחייו בנערותו יעזרו לו לגבש את הקשרים עם הנשים בחייו בבגרותו. האם אני מוכנה שיקבל את המסר שכל הנשים החשובות בחייו ואני בראשן נמצאות שם כדי לעבוד ולטפל, אבל ברגע החשוב והמכובד נשארות מאחור? אז מה זה אומר לגבי הנשים החשובות בחייו בבגרותו? האם אשתו תהיה כזאת שרק תטפל, אבל לא תזכה לכבוד? וכיצד יתייחס לבנות שאולי תוולדנה לו? התמונה הזאת, של נשים העומדות בצד או רחוק למעלה, היתה תמונה בלתי מקובלת עלי, שכן התמונות האלו בילדות משפיעות על מי שנהיה כמבוגרים. ואני מאמינה בכל ליבי שחובה שיהיה שיוויון בין המינים ושיוויון לא יכול רק להעשות אלא חייב להראות.
לכן לקראת בר המצווה של הבן הבכור שלנו יצאנו למסע צפיה בעליות לתורה במבחר בתי כנסת בגוש דן, ביקרנו בבית הכנסת הרגיל, ובבית הכנסת הרפורמי, ובבית הכנסת הקונסרטיבי שכטר, ובחרתי ברפורמי. מדוע? משום שלמרות שכבר בבית הכנסת הקונסרבטיבי שכטר נתנו לנשים ולגברים לשבת ביחד, הרי שהתפילה היתה דומה יותר לבתי הכנסת הרגילים, בעוד שבבית הכנסת הרפורמי נתנו לנשים להשתתף בעליה לתורה וגם לשיר. בטקס העליה לתורה הרפורמי נותנים את הכבוד לקרוא בתורה לכל בני המשפחה המעוניינים לקחת חלק, נשים וגברים כאחד, וכך בטקס משתתפת פעילה כל המשפחה המורחבת.
כל שלושת הבנים שלי עלו לתורה בדרך הזו, וכולם קיבלו את תמונת המציאות שבעיני צריכה להיות התמונה של כולנו – נשים וגברים משתתפים בטקס היהודי כשווים ושוות. כולם וכולן שותפים ושותפות. עם הבנים הבאים, הרב משה יהודאי לא היה פנוי, וכך זכינו לרבה – נועה מזור. כך זכו בני לראות נשים לא רק משתתפות בתפילה אלא גם מובילות את התפילה.
כך אני חושבת שנכון שיתנהל טקס ההתבגרות היהודי, וכך צריכה להיות המציאות של כולנו. אין מקום להדרה, להרחקה, להמעטה, לזלזול. וזה מתחיל בטקס ההתבגרות וממשיך לכל תחומי החיים.
צילם Ofir Rachbuch

הרצאה על התנהלות כלכלית וריבית דריבית לחיילים

יעל הדס — Sun, 13 Feb 2022 10:51:18 +0000

היום הוזמנתי להרצות על מושגים כלכליים שכל אחד חייב לדעת בפני קהל של חיילים וחיילים משוחררים. המארגן אמר לי שהוא מצפה לכ 30 איש. לפני כשבוע הוא אמר לי ששמונים איש ואישה קנו כרטיסים ולכן הוא משנה את מיקום ההרצאה. הגעתי להתארגן וראיתי איך מסדרים עוד עוד שורות של כיסאות. האירוע היה מלא. לא צילמתי את הקהל בעיקר כי הייתי המומה מכמות האנשים. זו כמות שאני עומדת מולה באוניברסיטה אבל סתם ככה שיגיעו צעירים בלי שבסוף יש מבחן או תואר, ביום שישי גשום וקר???נזכרתי איך בהרצאה הראשונה שמכרתי לפני כשנתיים פלוס (לפני הקורונה) לקהל הרחב הגיעו 2 חברות שלי, בעיקר כדי לתמוך, והסתבר שהן הקהל היחיד, בהרצאה השניה שמכרתי כרטיסים הגיעו ארבעה אנשים שגילו אותי במדיה החברתית ועשיתי הרצאה רק בשבילם, להפתעתם, כי חשבתי שחייבים להתחיל איפשהו, למרות שהתחלתי לחשוב שאולי העסק של שיווק הרצאות הוא לא ממש בשבילי. עוד הרצאה בתשלום היתה כבר בהזמנה לתלמידי תיכון (קהל שמחליטים בשבילו והוא לא צריך לשלם). כשפרסמתי הרצאות בחינם בזום הרבה פעמים הגיעו בין עשרות למאות אנשים, אבל היום זו היתה הפעם הראשונה ששמונים איש קנו כרטיס ויצאו מהבית ביום גשום כדי לשמוע את ההרצאה שלי.בתמונה – מסדרים כיסאות לקהל שעתיד להגיע, לא נשאר אף כיסא פנוי.והדבר הכי נחמד בסוף היה הקהל עצמו – צעירים וצעירות איכותיים ומרשימים המשרתים בצבא או זה עתה השתחררו. מלח הארץ. שאלו שאלות, נשארו אחרי ההרצאה לעוד שאלות. לא פלא שאנחנו ישנים בשקט. לפי הקהל הזה אנחנו בידיים טובות.הסדנה שלי מושגים כלכליים בשוק ההון תתחיל ב 14.3.2022, ארבעה מפגשים בזום. כל הפרטים בקישור מזמינה אתכם להצטרף!כל הפרטים בקישור:https://yaelhadass.com/workshop4/

ביקור בתערוכה של יאווי קוסאמה ינואר 2022

יעל הדס — Sat, 08 Jan 2022 18:58:33 +0000

התחלתי את השנה בסיור נפלא עם שלומית אורן וקהילת נשים עסוקות במוזיאון תל אביב. לפני הסיור ראיתי המון תמונות ברשת, שמעתי את הרצאתה של יערה קידר, והגעתי מוכנה לסיור בהדרכתה של שלומית אורן. שלומית הובילה אותנו בין תחנות חייה של קוסאמה הנשקפות באמנות שלה, ולא יכולתי שלא להיות נדהמת ממש מהשילוב של השפעה של טראומות ילדות קשות שהשפיעו על קוסאמה כל חייה, יחד עם כישרון אדיר שהיה שם ממש מינקות, ותיווך לעולם את הנפש הסוערת שבפנים. את הסיפור הבא שמעתי משלומית אורן והשלמתי פרטים מויקיפדיה:

יאווי קוסאמה נולדה ביפן בשנת 1929, למשפחה יפנית מסורתית שהיתה בבעלותם משתלה וחוות זרעים, הוריה נישאו בנישואים מאורגנים וללא אהבה. אביה היה רודף שמלות, ובגד באמה באופן קבוע. אמא של קוסאמה, הטילה על בתה הרכה, הצעירה מבין ארבעת ילדים, תפקיד שכנראה שרט את נבכי נשמתה, וחשף אותה לחוויות שאינן ראויות לילדים. מגיל רך מאוד קוסאמה נחשפה ליחסים מיניים בהם היה מעורב אביה, והדבר הטיל עליה מום נפשי ממש. חשיפתה לרומנים שניהל אביה החדירה בה חשש ורתיעה ממיניות, במיוחד כלפי הגוף הגברי. ״אני לא אוהבת סקס, הייתה לי אובססיה לסקס. כשהייתי קטנה ראיתי את אבי עם מאהבות שהיו לו. אמא שלי הייתה שולחת אותי לרגל אחריו. לא רציתי לקיים יחסי מין במשך שנים עם אף אחד״, אמרה.

קוסאמה היתה ציירת מחוננת כבר מגיל 5, התערוכה כוללת שני ציורים מהגיל הזה. ידוע כי קוסאמה חוותה התעללות מצד אמה. כשהייתה בת עשר, בעקבות אותן חוויות קשות, עולם חדש נפתח בפניה: יקום מלא חזיונות והזיות. אז יצרה את הציור הראשון שלה, 'עבודה ללא כותרת' שבה נראים פניה של אמה כנגד רקע מכוסה נקודות.

כשהייתה בת עשר החלה קוסמה לחוות הזיות ״חיות״, אותן תיארה כ"הבזקים של הילה אור או שדות צפופים של נקודות״. הזיות אלה כללו גם פרחים שדיברו עם קוסמה ודפוסים בבד שקמים לתחייה, משתכפלים ובולעים אותו פנימה. "כשהייתי ילדה חוויתי את המצב הזה של חיסול-עצמי, לכן ציירתי את אותו המוטיב ללא סוף. כשציירתי, ראיתי את אותה הדוגמה על התקרה, על המדרגות ועל החלונות. כאילו הנקודות היו בכל מקום. אז התקרבתי וניסיתי לגעת בהן. הן החלו לטפס במעלה הזרוע שלי. זה היה נורא, אבל עכשיו זה כמעט נגמר". את הזיכרון הזה ניתן לשמוע מפי האמנית היפנית יאיוי קוסאמה בסרט דוקומנטרי קצר ב-2013 (TheArtNewspaper).

קוסאמה התפתחה ורצתה לגדול, אבל כילדה יפנית השאיפות האלו היו זרות ומוזרות בעיני החברה. בשנת 1948 החלה ללמוד ציור בקיוטו ופיתחה עניין בסגנון המערבי. היא הייתה אחת הנשים הראשונות ביפן שלמדו אמנות, כיוון שביפן נשים הורשו ללמוד אמנות רק לאחר מלחמת העולם השנייה . בגיל 29 קוסאמה כתבה מכתב לג'ורג'יה אוקיף, ובו תיארה את רצונה להיות אמנית מפורסמת. ג'ורג'יה אוקיף ענתה לה שיצירותיה מראות על כשרון גדול, אבל אין לו סיכוי לתהפתח ביפן ועליה להגיע לארה"ב.

קוסאמה עברה לארה"ב בשנת 1957 והחלה להתערות בסצנת האמנות המקומית. במטרה להתמודד עם קשייה בתחום המין, המליצה הפסיכולוגית שלה שתיצור אמנות הכוללת אברי מין. היא מצאה ספות ברחוב, סחבה אותן הביתה עם שכן, ועיצבה פאלוסים ממולאים בד המחוברים לספה. מוטיב הפאלוסים חוזר בהרבה מאוד יצירות שלה. רבים המסתובבים בחדרי האינסוף המלאים מראות ונותנים ליצירתה מראה אין סופי כלל לא יודעים שמדובר בהתמודדות עם טראומה מינית מזעזעת, שמקבלת מראה דמיוני כמו בחלום.

החלק האחרון של התערוכה עוסק בדימוי עצמי. קוסאמה הגיעה לביאנלה בונציה ובגן בחוץ הציגה עשרות כדורי כסף. הדמות המשתקפת היא של זה המביט בכדור. היא מכרה אותם ב 2 דולר לכדור למי שהיה מעוניין לחקור את ההשתקפות העצמית שלו. אחר כך עשתה תערוכות כאלו בכל העולם. הציורים משנות האלפיים ואילך הם ציורים צבעוניים מרהיבים, המזכירים לעיתים חלקים ביולוגים כמו אמבה ותאים. הם מסודרים כמו שטיח זה ליד זה במארג.

התערוכה מרהיבה ומרגשת.

שילוב אקדמיה ותעשייה

יעל הדס — Sat, 01 Jan 2022 11:10:34 +0000

השבוע ערכתי את אחד האירועים השנתיים שיזמתי שאני הכי גאה בהם, אירוע בוגרים וסטודנטים של התכנית הבינלאומית במנהל עסקים וכלכלה באוניברסיטת אוניברסיטת רייכמן – הבינתחומי הרצליה. זהו ערב מיוחד המוקדש לניהול הקריירה של הסטודנטים ובוגרי התכנית. הסטודנטים שלנו מגיעים ממדינות שונות בעולם, ובזכות התכנית, הרוב המכריע מוצא עבודות בקלות כבר במהלך התואר. הסטודנטים שלנו משתלבים בשוק ההון, בחברות הייעוץ הגדולות, בהי טק, ובבנקאות. מתוך שתי כיתות הבוגרים הראשונות שמנו רק 30 איש בכיתה, 3 בוגרים התקבלו ל JP Morgan היוקרתית, לסניפים בשוויץ ובארץ. חוץ מזה הסטודנטים שלנו עובדים בכל חברות הביג 4 וחברות הי טק מובילות וכמובן גם בסטארטאפים. אם אתם מחפשים עובדים סופר איכותיים דוברי אנגלית ממדינות שונות בעולם, דוברי אנגלית שוטפת, עם ידע עשיר מאוד מאוד בכלכלה מנהל עסקים וניתוח נתונים דברו איתי.

יום הנערה

יעל הדס — Wed, 22 Dec 2021 20:49:50 +0000

הבוקר התארחתי בשתי כיתות ח בחטיבת הביניים בגני תקווה במסגרת אירועי שבוע הנערה. הסברתי לתלמידים ולתלמידות, שהסיבה שהחלטתי להתנדב באירועי שבוע הנערה זה בגלל בעיה שאבחנתי בכיתות שאני מלמדת באוניברסיטה.ככל שעוברות השנים שמתי לב, שהבנות שלומדות כלכלה מדברות בכיתה פחות ופחות יחסית לחבריהן הבנים במיוחד בשנה הראשונה. חוסר הנכונות להשמיע קול מצד הבנות מדאיג אותי מאוד. דיברתי על זה רבות עם הסטודנטיות שלי, וגם עם הסטודנטים, והגעתי למסקנה שאם זו תופעה שקורית אחרי גיל 18 אז הרבה יותר קשה להתגבר עליה. ובגלל זה הגעתי להתנדב בכיתה ח. כדי להעלות מודעות מוקדם כמה חשוב להשמיע את הקול בכיתה.סיפרתי לילדים ולילדות על הדרך שלי באקדמיה שהיתה רצופה גם בכשלונות וגם בהצלחות, איך לא הסכמתי לוותר כשקיבלתי ציון שלא היה מספיק בשביל השלב הבא, ואיך אף פעם לא הסכמתי לראות בציונים מדד אמיתי ליכולות שלי ולמי שאני, והסברתי להם שאי הצלחה בבחינה או אי השגת ציון גבוה, זה רק אומר שברגע מסויים לא הצלחת למקסם את היכולת, וזה יכול להשתנות עם נחישות ועבודה. הראתי להם תמונה מטקס הסיום שלי בהרווארד ושאלתי אותם מה מוזר בתמונה. הם מיד אמרו שאני הבת היחידה. סיפרתי להם שהייתי בכיתה של 30 סטודנטים מכל העולם מתוכם רק חמש בנות. סיפרתי להן שבנות רבות פשוט לא בוחרות לעשות דוקטורט בכלכלה, וזאת בעיה, שאין שיוויון, גם בגלל שהרבה בנות לא מאמינות שהן יכולות לעשות את זה. אחד הבנים שאל אותי אם אני זוכרת את השמות של הבנים בתמונה. ברור, אמרתי לו, הם היו איתי חמש שנים באותה הכיתה! נקבתי בשמות ובמדינות מהם הגיעו. סיפרתי להם שהיום, רבים מהם הם פרופסורים מובילים באוניברסיטאות החשובות בעולם.האמונה ביכולות שלנו היא מאוד חשובה, הסברתי לכיתה. בגלל שהיא מכתיבה את הבחירות שלנו. למשל, האם נבחר בגרות של 3 או 4 או 5 יחידות מתמטיקה, זה דבר שקשור בהרבה מאוד בטחון עצמי ונחישות להתמודד עם מכשולים. סיפרתי להם על המחקר של פרופ' דני בן דוד ופרופ' אייל קמחי ממכון שורש שערכו מחקר סטטיסטי וגילו שהשכר של בוגרי 5 יחידות מתמטיקה במרכז גבוה ב 16% מהשכר של בוגרי 4 יחידות במתמטיקה, ושהשכר של מי שקיבל 60 בבגרות במתמטיקה של 5 יחידות גבוה מהשכר של מי שקיבל 100 בארבע יחידות, ולכן שווה להתאמץ בבגרות של חמש יחידות אפילו אם הציון יהיה יותר נמוך ממה שנשיג ברמה הנמוכה יותר, בארבע יחידות, וזה תקף גם למי שמתלבט בין 3 יחידות לארבע יחידות. המחקר הראה שכל יחידת בגרות נוספת נוספת מתבטאת בתוספת לשכר העתידי.המחקר הזה הניע את הקמפיין הממשלתי לעודד לימודים של חמש יחידות שהיה לפני הקורונה, שכן פרופ' דני בן דוד הציג אותו בכנסת, ואני יודעת את זה כי הגיע לכיתה של הסטודנטים שלי באוניברסיטה לספר על המהלך הזה במדיניות ציבורית שהוביל.לבסוף הסברתי לכיתה, שלהחלטות האלו כמה מתמטיקה ללמוד למשל יש השפעה מכרעת על יכולת ההשתכרות בעתיד. הראתי להם גרפים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המראים את מה שאנחנו יודעים מהעיתונות, שהיום השכר של נשים נמוך ב 30% מהשכר של הגברים, ושהדור שלהם יכול לשנות את זה. כי יש שתי סיבות מרכזיות שממוצע השכר של הנשים נמוך משכר של גברים. ראשית, פחות נשים בוחרות במקצועות בעלי שכר גבוה, כגון מקצועות המחשבים וההנדסה ששם היום המשכורות הגבוהות. שנית, ידוע שהנשים מתקשות להלחם על העלאת שכר ושיפור תנאים יחסית לגברים. שני הדברים האלו, יכולים להשתנות אם נשים תצלחנה להתגבר עליהם.נכון שיש גם הבטים של אפליה במקומות מסויימים, שעליהן אין לנשים שליטה, אבל אין כל ספק שאם נשים ישנו את ההתנהגות שלהן בשני התחומים של בחירת מקצוע וחוסר פחד לשוחח על תנאי העבודה שלהן הפער בין שכר נשים לשכר גברים יצטמצם.ולמה נשים כל כך מתקשות להלחם ולהשמיע קול שאלתי את הכיתה? הסברתי להם שכבר בגיל פעוט, כשבנים מטפסים על עצים ועל מקומות גבוהים, האמהות מקבלות את זה (סיפרתי להם שאני אמא לשלושה בנים, וכאמא כזאת אני בעצמי כמה שנים בכלל לא הייתי על הרצפה אלא טיפסתי די בהנאה אחרי הבנים שלי על מגלשות ומתקנים גבוהים בפארק המשחקים שבעיקר שמרו לי על הכושר, אבל אף פעם לא חשבתי למנוע מהבנים שלי לטפס, והתפעלתי מהחוזק הגופני והאומץ שלהם וחשבתי שיש את כל הסיבות לחזק את זה ולא למנוע את זה) בעוד שעל הבנות שומרים יותר ומזהירים אותן פן תפולנה, או תקבלנה מכה. אחת הבנות בכיתה אמרה לי שהיא לא מבינה למה שאמא תדאג יותר מבת שלוקחת סיכון מאשר מבן שלוקח סיכון והשבתי לה שאין לי ניסיון אישי כי אין לי בנות, אבל למדתי את זה ממחקרים שנעשו בנושא (ראו הרצאת טד בתגובות). כבר מגיל צעיר מלמדים את הבנות להיות יותר זהירות מהבנים. לא לקחת סיכונים. אז האם זה מפתיע שהן לא מדברות בכיתה? הרי אם תטענה יכולים לצחוק עליהם וזה סיכון. יש לזה השלכה בבגרות – כי מי שהתביישה לדבר בכיתה במשך 12 שנה, תתקשה לעשות את המהלך הכל כך מפחיד כמו לבוא ולדרוש העלאה בשכרה. מהלך שיכול לגרום להתאכזב, סיכון להרגיז את המנהל.ת. סיימתי את ההרצאה שלי בקריאה לבנות לא לפחד לדבר בכיתה. לא לפחד ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה. ואז שאלה אותי אחת הבנות, כמה יחידות מתמטיקה עשית את? אז אמרתי לה 5 יחידות. ועשית עוד משהו באותו זמן? היא שאלה אותי. בטח אמרתי לה. הייתי ראשגדית בצופים. ניגנתי בגיטרה. הייתי בלהקת נוער כי אהבתי לשיר. חיוך גדול עלה דרך המסכה שלה. את רואה אמרתי לה? זה לא שלא היה לי קשה. כן היה לי קשה. פשוט לא נתתי לקושי להפחיד אותי. אפשר גם ללמוד מתמטיקה חמש יחידות וגם להנות מעוד פעילויות. ואמרתי להם עוד משהו, שלדור שלהם יש משהו שלדור שלי לא היה, שיעזור להם מאוד. בדור שלי, היה צריך להעזר במורים פרטיים למי שלא הצליח בכיתה, וזה היה דבר שלא היה נגיש לכולם כי זה היה יקר מאוד. אבל היום בתי הספר כבר עושים מנויים לאתרים בהם יש המון שיעורים מוקלטים שמאפשרים למתקשים לחזור על החומר בקצב שלהם ובלי לשלם הון עתק למורים פרטיים. אז אני מקווה שהשיחה הזאת בכיתה ח, נטעה משהו לעתיד.ולכל מי שמתעניינת להרחיב בנושא אוסיף בתגובות כמה קישורים רלוונטים – המחקר של דני בן דוד ואייל קמחי שציטטתי, והרצאת טד מאלפת, ממנה למדתי את נושא החינוך נגד סיכון של בנות לעומת בנים בגיל הצעיר. הצטלמתי עם הכיתות אבל התבקשתי לא להעלות תמונות של הילדים לרשת אז קבלו רק חלקים מהמצגת שלי.#שבועהנערההישראלית #תראיאותך שוות