יום הנערה

הבוקר התארחתי בשתי כיתות ח בחטיבת הביניים בגני תקווה במסגרת אירועי שבוע הנערה. הסברתי לתלמידים ולתלמידות, שהסיבה שהחלטתי להתנדב באירועי שבוע הנערה זה בגלל בעיה שאבחנתי בכיתות שאני מלמדת באוניברסיטה.ככל שעוברות השנים שמתי לב, שהבנות שלומדות כלכלה מדברות בכיתה פחות ופחות יחסית לחבריהן הבנים במיוחד בשנה הראשונה. חוסר הנכונות להשמיע קול מצד הבנות מדאיג אותי מאוד. דיברתי על זה רבות עם הסטודנטיות שלי, וגם עם הסטודנטים, והגעתי למסקנה שאם זו תופעה שקורית אחרי גיל 18 אז הרבה יותר קשה להתגבר עליה. ובגלל זה הגעתי להתנדב בכיתה ח. כדי להעלות מודעות מוקדם כמה חשוב להשמיע את הקול בכיתה.סיפרתי לילדים ולילדות על הדרך שלי באקדמיה שהיתה רצופה גם בכשלונות וגם בהצלחות, איך לא הסכמתי לוותר כשקיבלתי ציון שלא היה מספיק בשביל השלב הבא, ואיך אף פעם לא הסכמתי לראות בציונים מדד אמיתי ליכולות שלי ולמי שאני, והסברתי להם שאי הצלחה בבחינה או אי השגת ציון גבוה, זה רק אומר שברגע מסויים לא הצלחת למקסם את היכולת, וזה יכול להשתנות עם נחישות ועבודה. הראתי להם תמונה מטקס הסיום שלי בהרווארד ושאלתי אותם מה מוזר בתמונה. הם מיד אמרו שאני הבת היחידה. סיפרתי להם שהייתי בכיתה של 30 סטודנטים מכל העולם מתוכם רק חמש בנות. סיפרתי להן שבנות רבות פשוט לא בוחרות לעשות דוקטורט בכלכלה, וזאת בעיה, שאין שיוויון, גם בגלל שהרבה בנות לא מאמינות שהן יכולות לעשות את זה. אחד הבנים שאל אותי אם אני זוכרת את השמות של הבנים בתמונה. ברור, אמרתי לו, הם היו איתי חמש שנים באותה הכיתה! נקבתי בשמות ובמדינות מהם הגיעו. סיפרתי להם שהיום, רבים מהם הם פרופסורים מובילים באוניברסיטאות החשובות בעולם.האמונה ביכולות שלנו היא מאוד חשובה, הסברתי לכיתה. בגלל שהיא מכתיבה את הבחירות שלנו. למשל, האם נבחר בגרות של 3 או 4 או 5 יחידות מתמטיקה, זה דבר שקשור בהרבה מאוד בטחון עצמי ונחישות להתמודד עם מכשולים. סיפרתי להם על המחקר של פרופ' דני בן דוד ופרופ' אייל קמחי ממכון שורש שערכו מחקר סטטיסטי וגילו שהשכר של בוגרי 5 יחידות מתמטיקה במרכז גבוה ב 16% מהשכר של בוגרי 4 יחידות במתמטיקה, ושהשכר של מי שקיבל 60 בבגרות במתמטיקה של 5 יחידות גבוה מהשכר של מי שקיבל 100 בארבע יחידות, ולכן שווה להתאמץ בבגרות של חמש יחידות אפילו אם הציון יהיה יותר נמוך ממה שנשיג ברמה הנמוכה יותר, בארבע יחידות, וזה תקף גם למי שמתלבט בין 3 יחידות לארבע יחידות. המחקר הראה שכל יחידת בגרות נוספת נוספת מתבטאת בתוספת לשכר העתידי.המחקר הזה הניע את הקמפיין הממשלתי לעודד לימודים של חמש יחידות שהיה לפני הקורונה, שכן פרופ' דני בן דוד הציג אותו בכנסת, ואני יודעת את זה כי הגיע לכיתה של הסטודנטים שלי באוניברסיטה לספר על המהלך הזה במדיניות ציבורית שהוביל.לבסוף הסברתי לכיתה, שלהחלטות האלו כמה מתמטיקה ללמוד למשל יש השפעה מכרעת על יכולת ההשתכרות בעתיד. הראתי להם גרפים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המראים את מה שאנחנו יודעים מהעיתונות, שהיום השכר של נשים נמוך ב 30% מהשכר של הגברים, ושהדור שלהם יכול לשנות את זה. כי יש שתי סיבות מרכזיות שממוצע השכר של הנשים נמוך משכר של גברים. ראשית, פחות נשים בוחרות במקצועות בעלי שכר גבוה, כגון מקצועות המחשבים וההנדסה ששם היום המשכורות הגבוהות. שנית, ידוע שהנשים מתקשות להלחם על העלאת שכר ושיפור תנאים יחסית לגברים. שני הדברים האלו, יכולים להשתנות אם נשים תצלחנה להתגבר עליהם.נכון שיש גם הבטים של אפליה במקומות מסויימים, שעליהן אין לנשים שליטה, אבל אין כל ספק שאם נשים ישנו את ההתנהגות שלהן בשני התחומים של בחירת מקצוע וחוסר פחד לשוחח על תנאי העבודה שלהן הפער בין שכר נשים לשכר גברים יצטמצם.ולמה נשים כל כך מתקשות להלחם ולהשמיע קול שאלתי את הכיתה? הסברתי להם שכבר בגיל פעוט, כשבנים מטפסים על עצים ועל מקומות גבוהים, האמהות מקבלות את זה (סיפרתי להם שאני אמא לשלושה בנים, וכאמא כזאת אני בעצמי כמה שנים בכלל לא הייתי על הרצפה אלא טיפסתי די בהנאה אחרי הבנים שלי על מגלשות ומתקנים גבוהים בפארק המשחקים שבעיקר שמרו לי על הכושר, אבל אף פעם לא חשבתי למנוע מהבנים שלי לטפס, והתפעלתי מהחוזק הגופני והאומץ שלהם וחשבתי שיש את כל הסיבות לחזק את זה ולא למנוע את זה) בעוד שעל הבנות שומרים יותר ומזהירים אותן פן תפולנה, או תקבלנה מכה. אחת הבנות בכיתה אמרה לי שהיא לא מבינה למה שאמא תדאג יותר מבת שלוקחת סיכון מאשר מבן שלוקח סיכון והשבתי לה שאין לי ניסיון אישי כי אין לי בנות, אבל למדתי את זה ממחקרים שנעשו בנושא (ראו הרצאת טד בתגובות). כבר מגיל צעיר מלמדים את הבנות להיות יותר זהירות מהבנים. לא לקחת סיכונים. אז האם זה מפתיע שהן לא מדברות בכיתה? הרי אם תטענה יכולים לצחוק עליהם וזה סיכון. יש לזה השלכה בבגרות – כי מי שהתביישה לדבר בכיתה במשך 12 שנה, תתקשה לעשות את המהלך הכל כך מפחיד כמו לבוא ולדרוש העלאה בשכרה. מהלך שיכול לגרום להתאכזב, סיכון להרגיז את המנהל.ת. סיימתי את ההרצאה שלי בקריאה לבנות לא לפחד לדבר בכיתה. לא לפחד ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה. ואז שאלה אותי אחת הבנות, כמה יחידות מתמטיקה עשית את? אז אמרתי לה 5 יחידות. ועשית עוד משהו באותו זמן? היא שאלה אותי. בטח אמרתי לה. הייתי ראשגדית בצופים. ניגנתי בגיטרה. הייתי בלהקת נוער כי אהבתי לשיר. חיוך גדול עלה דרך המסכה שלה. את רואה אמרתי לה? זה לא שלא היה לי קשה. כן היה לי קשה. פשוט לא נתתי לקושי להפחיד אותי. אפשר גם ללמוד מתמטיקה חמש יחידות וגם להנות מעוד פעילויות. ואמרתי להם עוד משהו, שלדור שלהם יש משהו שלדור שלי לא היה, שיעזור להם מאוד. בדור שלי, היה צריך להעזר במורים פרטיים למי שלא הצליח בכיתה, וזה היה דבר שלא היה נגיש לכולם כי זה היה יקר מאוד. אבל היום בתי הספר כבר עושים מנויים לאתרים בהם יש המון שיעורים מוקלטים שמאפשרים למתקשים לחזור על החומר בקצב שלהם ובלי לשלם הון עתק למורים פרטיים. אז אני מקווה שהשיחה הזאת בכיתה ח, נטעה משהו לעתיד.ולכל מי שמתעניינת להרחיב בנושא אוסיף בתגובות כמה קישורים רלוונטים – המחקר של דני בן דוד ואייל קמחי שציטטתי, והרצאת טד מאלפת, ממנה למדתי את נושא החינוך נגד סיכון של בנות לעומת בנים בגיל הצעיר. הצטלמתי עם הכיתות אבל התבקשתי לא להעלות תמונות של הילדים לרשת אז קבלו רק חלקים מהמצגת שלי.#שבועהנערההישראלית#תראיאותךשוות